מחשבה שעדיין לא ירדתי עד סופה ואני מקווה שאולי תוך כדי הקלדה היא תבשיל ותתחדד לאמירה ברורה ומדויקת:
אחרי כך וכך שנים במשרדי פרסום ומיתוג במוקדם או במאוחר אתה מתחיל להסתכל על העולם במבט ביקורתי ומנסה באופן אוטומאטי לסווג כל דבר,
ואני מתכוון לממש כל דבר, לא רק מוצרים, גם אנשים.

מבט של איש מיתוג

כן, גם על אנשים, אתה מביט לדוגמה בשכן שלך שנניח לרגע ששמו הוא יוני ושואל את עצמך "הוא קורא לעצמו יוני, אבל.. מי הוא? האם הבגדים שהוא לובש כל יום, האוכל שהוא מביא לארוחת צהרים, האופן שהוא מדבר משדר לי משהו ייחודי שמזוהה לי אך ורק עם 'יוני' או סתם בליל של דברים תכונות וסגנונות לא מובהקים שקוראים לו יוני? האם הוא כמו מותג בשם יוני?"
נשמע קצת אכזרי נכון? אבל כן, בלי לשים לב ..ולפעמים גם בלי לעבוד במשרד פרסום או מיתוג, אנחנו באופן חצי מודע עד מודע לחלוטין ממתגים אנשים
יותר נוח לנו עם אנשים שיש להם סגנון אופנתי מוגדר, סגנון דיבור מוגדר, סגנון מוזיקלי מוגדר וכן הלאה ..וזה עוד מבלי להיכנס למוצא עדתי וכו'
כי כשלמשהו/היא יש טעם מוגדר בכל דבר שהוא עושה כותב אומר לובש ומדבר או מאפיין דומיננטי בולט כלשהו הוא כמו נהפך להיות מעין מיני מותג בפני עצמו כי הוא משדר טון ו/או סגנון מובהק
אם נאהב או נשנא אותו, זה כבר שאלה נוספת אבל כך או כך אם הוא קוהרנטי אז הוא מקוטלג אצלנו לא סתם בתור ההוא שקוראים לו יוני אלא בתור יוני! ולפעמים בתור יוני ה…… (השלם את החסר בתואר מפוצץ)

איפה הבעיה?

אז מה הבעיה בעצם? והאם אני מחדש פה משהו בכלל?
אני לא מחדש כלום ואפילו מה שכתבתי אינו מנוסח היטב, כוללני ביותר ומלא בחורים, אין לי ספק שרבים וטובים ממני דשו בנושא זה בעבר וככל הנראה גם עשו זאת טוב יותר
ובכל זאת רציתי פשוט לחדד נקודה
והנקודה היא שבאופן שהוא פרדוקסאלי, דווקא מי שיש לו ראייה "מיתוגית", שמבין את הצורך ביצירת טון וסגנון, לפעמים דווקא הוא שוגה ובאופן לא מודע לא מצליח "לראות" את כל מי "שאין לו את זה"
לפעמים מרוב הרגל לראות אנשים שיש להם עומק ואמירה באופן ברור ומובהק, אנחנו מבלי משים מבטלים את כל מי שלא ..וחושבים אותו לשטחי, כי אם הוא לא ברור הוא לא בולט, כלומר, הוא סוג של שטוח, כאשר בפועל כמובן לכולם או לפחות לרובם גם יש עומק או לפחות פוטנציאל עומק אדיר, אבל אנחנו מוצפים היום כל כך באנשים ומותגים שמנסים להתבדל מצד אחד ובכל זאת לבלוט מעל כולם מצד שני וכך יוצא שאתה צריך להיות דווקא קצת שטוח בשביל להראות עמוק
כי אם אתה מורכב ומסוגסג מידי, אם אתה לא ברור מספיק וצריך סבלנות בשביל 'לקרוא' אותך, דווקא אז אתה בעצם 'משהו שאין זמן להתעכב עליו', דווקא אז לא רואים אותך.
כן, דווקא כשאתה באמת עמוק – אתה נראה שטוח..