אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני,
מתי זה קורה, שאתה מבין שהגוף שלך בוגד בך, שאתה כבר לא צעיר יותר, לא סוחב כמו פעם? איפה בדיוק
כבר גליתי אך לעצור את הזמן, אבל להחזיר אותו לאחור? הלוואי שידעתי..
יש דברים שרק בעלי משקפיים יבינו.. מעין אחוות משקפופרים שכזו העיוורון החלקי שמתחיל יחד עם גשם פתאומי בגלל הטיפות שמכסות
…ואז היא שמה מוזיקה שבמקום ובזמן אחר הייתי כל כך מאושר לשמוע, אבל עכשיו כשהראש שלי מלא בוויכוח הארוך והכל
מה עושים נגד הקור אך שוברים את הבדידות כשהיא שקופה מזכוכית אבל חזקה מפלד�� כשהיא לא ממשית אבל ממלאת כל
