פוסטים

מחיר חיי אדם (גלעד שליט)

בעקבות עסקת גלעד שליט הארץ גועשת, ברור שאני שמח שגלעד יוצא לחופשי, מי לא שמח שגלעד חוזר הביתה? אבל ההשלכות?, המחיר.. האם החיילים והאזרחים שמתו בעבר בגלל המרצחים שמשוחררים שווים פחות מגלעד?
האם אלה שימותו בפיגוע הבא שיבוצע ע״י אלה שכבר ביצעו ועכשיו שוחררו ויבצעו שוב שווים את זה? האם גם הם שווים פחות מגלעד? והאם אנחנו באמת נאיבים ולא קולטים שעכשיו החטיפה הבאה היא רק עניין של זמן?
מה גלעד עצמו היה אומר על כל זה?
להמשך קריאה

אי-אמ-גטינג-טו-אולד-פור-דיס-שיט..

נכתב במהלך המילואים האחרונים כאשר המבצע בעזה עוד היה בעיצומו:

סבבנו ביחד את החדר וקירצפנו במרץ במשך כשעה
"מתי התגיסת לסדיר?" הוא לפתע שאל,
נקבתי בפניו את היום החודש והשנה,
"פאק!.. נידמה לי שהייתי אז בכיתה ח' !.." הוא פלט
"ונידמה לי שפספסת שם איזו פינה.." הצבעתי על האסלה שמולו
אבל בתוכי נצבטתי, זה מחלחל עמוק יותר ויותר בתודעתי מאימון לקו ומקו לאימון
וחוזר חלילה..
להמשך קריאה

רגע נדיר

עם כל הוויכוחים על הטוב והרע שבמלחמה, אחד מהיתרונות שאין עליהם ויכוח לצו 8
זה הזמן שהוא נותן (בין אם זה תחת אש ובין אם ברגע נדיר של שקט..) לתפוס את הפנקס והעט ולהתחיל לשרבט,
וכמעט תמיד זה יהיה איור או כמה מילים שאלמלא המילואים לא הייתי מוצא את הזמן או המוזה לתת להם חיים מחוץ לראשי
אז קבלו התחלה של רישום (חדי העין אולי גם יזהו מי הייתה המודל שלו..) שעם קצת מזל
אולי גם, ברגע אחר של זמן פנוי, יושלם כמו שצריך ויעבור אחר כבוד לגלריית הרישומים

פנים

יצאתי לצו שמונה

לתקופת זמן לא ידועה, מתנצל מראש על עיכובים באישור תגובות ו/או הגבה לתגובות ולפניות דרך דף יצירת הקשר.

עריכה:

חזרתי (19.01.09) ! ..לפחות לבינתיים, מבטיח לעשות מאמצים ולעדכן פוסטים ועבודות חדשות בקרוב מאוד

שגרה זה רע?

כבר כל כך הרבה שנים שאני מחכה לרגע הזה

שנות הילדות אי שם הרחק מאחור
וכבר מהחטיבה או התיכון, שיעורי בית עבודות ובחינות היו עבורי עיקר סדר היום
בצבא, נשימה לקחתי לפני הפעילות או רק אחרי תוך כדי ניסיון כושל להשלים שעות שינה
ובמכללה בלימודים אל התואר, בחינות משימות והגשות במערכת שעות עמוסה לעייפה יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה אחרי שנה
ופתאום אתה קולט שעשרים ומשהו שנים (לפחות) אתה מחכה לרגע הזה שהבטיחו לך שיום אחד יגיע
שיום אחד סתם תלך בבוקר לעבודה ובערב תחזור הביתה ותשב מול הטלוויזיה וזה יהיה סדר היום שלך במשך רוב שארית ימיך
ולא בחינות ולא עבודות ולא מחבלים ומארבים ולא הגשות ואימונים
והוא לא מגיע
להמשך קריאה

443

היא לא יודעת..
היא הייתה הבן אדם הראשון שאי פעם סיפרתי לו את זה והיא לא יודעת ששחזרתי את הדברים בראש ממש תוך כדי שדיברתי איתה..
שרק אז מעצם השיחה איתה הייתי מסוגל להסתכל על זה במבט מבחוץ, רק אז לראשונה בעצם הבנתי מה עשיתי…

להמשך קריאה

הצבא שלי

(בעקבות ימי המילואים האחרונים)

סיורים רגליים
אפודים + שחפצים = שחפודים
גלבים, לילות לבנים, איבוד מנין הימים,
לריב עם ערבים במחסום,
המון מארבים בשום מקום,
מטענים, מזיעים, שמירות, טוחנים,
כשגשם נרטבים
וכשקר אז קופאים

כל אלה לא באמת קשים
כמו הבעיות המוסריות

על אחת כמה כשאין אל מי להתקשר
לשתף
או לבכות

מקום אהוב

(נכתב בעקבות הפיגוע הקשה הראשון בחיילי צה"ל בציר פילדלפי)
..

להמשך קריאה

זמן אבוד (פרק ראשון)

פרק ראשון מתוך סיפור בהמשכים

– "חייל…חייל, חייל!"
– המ… ..
– "חייל! הי חייל!!.."
– "מ..מ..מה?…"
– קום, קום, נרדמת, הגענו כבר לתחנה האחרונה…"


…רגע… לא זכרתי את עצמי מתיישב בספסל האחרון ועוד בפינה,
לא כל כך אופייני לי ומשם באמת ניראה האוטובוס מתחילתו ועד סופו, ריק במיוחד..
עדיין מעורפל משינה חשתי באיטיות מכאיבה את דברי הנהג שוקעים לתודעה
תוך שהוא מתקדם לעברי מקדמת האוטובוס, שוב, מוזר כל כך,
אני לא זוכר אם משהו כזה בכלל קרה לי בעבר…

להמשך קריאה

סגור לרגל שיפוצים

שכבתי בתוך החושך
מסביבי כדורים שורקים
בלי קשת וענן – רק רעמים וברקים
ומידי פעם כשלמעלה יש תכלת
תוהה לעצמי אם היא, עסוקה לעייפה, זוכרת

להמשך קריאה