כללי
הרצאות ונאומים
אני שונא כשזה קורה… שעומד מולכם נואם שמרצה בהתלהבות גורפת על איזה מסר או תיאוריה חדשה שהוא מנסה להעביר והוא
13 במרץ 2004
אני שונא כשזה קורה… שעומד מולכם נואם שמרצה בהתלהבות גורפת על איזה מסר או תיאוריה חדשה שהוא מנסה להעביר והוא
אלפי מילים מסות של מחשבות ותיאורים קינאה אהבה …שנאה כמיהה וייסורים שחוויתי על בשרי וראיתי במו עיני נמסרו ואינם להחליפם-
אורית!.. את יודעת שממש עוד מעט אנחנו מכירים בעצם כמעט… 3 שנים! אבל אך הגעתי לזה? אני חושב על זה
(קטע 1 מתוך 3) תמיד לנסיעות ארוכות, אני חייב לקחת איתי דיסק או קלטת חייב מוזיקה שתשתיק את המחשבות או
(קטע שני מתוך 3 – שבת פרידה מבנג'י לפני הנסיעה שלו לארה"ב) זה מוזר כשאני חושב על זה.. בעצם כמעט
כשחושבים על זה – רוב הלילות הלבנים באים אחרי – צחוק הגורל – ימים שחורים… ובדיוק כזאת הייתה גם אותה
מה עושים נגד הקור אך שוברים את הבדידות כשהיא שקופה מזכוכית אבל חזקה מפלדה כשהיא לא ממשית אבל ממלאת כל
פרק ראשון מתוך סיפור בהמשכים – "חייל…חייל, חייל!" – המ… .. – "חייל! הי חייל!!.." – "מ..מ..מה?…" – קום, קום,
שכבתי בתוך החושך מסביבי כדורים שורקים בלי קשת וענן – רק רעמים וברקים ומידי פעם כשלמעלה יש תכלת תוהה לעצמי
האקדח קרץ אליו מפינת השולחן אך הוא עדין היסס, ידיו הבריקו מזיעה, לא! להיפרד מכל הכתיבה, חייו, תהיה החלטה חפוזה
כמעט צוהרים, שמש, שממה, חול… …הוא עמד ליד הספסל החצי שבור בצבע כתום פלסטיק דהוי והעמוד החלוד, הוא עמד שם
יש אמירה מאוד שחוקה שכזו.. ששמעתי דיי ממזמן ..משהו כמו… "בחיים מתים רק פעם אחת".. ….תמיד רציתי לדעת איך ארגיש