כשחושבים על זה – רוב הלילות הלבנים באים אחרי – צחוק הגורל – ימים שחורים…
ובדיוק כזאת הייתה גם אותה פעם בחדר הקטן
עשרות שעות מתות אינסופיות שמילאתי בעיקר בכתיבה סהרורית וכרסום מציות יבשות

[av_content_slider heading=" columns='1' animation='slide' navigation='no' autoplay='false' interval='5' font_color=" color=" custom_class='my-slider' av_uid='av-ewt9x']
[av_content_slide title=" link=" linktarget=" av_uid='av-bduad']
הרי בוודאי גם את מרגישה אותו הדבר, נכון? אומנם אולי רק יותר בתת מודע מאשר במודע
אבל ודאי את אותו הדבר, את זה שברגע מסוים תגיע השעה,
הדקה שבה ייגש אלינו משהו כמעט בהפתעה, ככה מאחורה, ייגע לנו בעדינות
בכתף ימין וכשנסתובב יאמר לנו בפנים קצת עצובות קצת חמימות..
אולי בעצם אפילו ילחש קרוב לאוזן:
–" זהו, את/ה יכול/ה ללכת,זה כבר ניגמר..אה.. לפני רבע שעה"

ואז
זה יציף מכל כיוון, בהתחלה רק כמו מרק חם וטוב שיורד בגרון לאט לאט לבטן
ואח"כ, כשיתבהרו במלוא הצלילות היכולות הגלומות בסטטוס החדש,כמו גלים
גלים של ים הולך וסוער עד כדי, לפעמים, כמעט אקסטזה – הסם שבחופשיות!

אבל בעצם זה דיי סובייקטיבי, לפעמים זה פשוט מתבטא בסתם חיוך מסתורי על פנים עייפות..

אבל עד אז, עד שיגיע אותו הרגע,
עלול לעבור זמן רב ואני עלול להמשיך למלא עוד אלפי דפים (כמו זה ממש)
בעוד מיליון זיוני (סליחה) שכל שכאלה ולגרום לכל מי שיקרא אותם לחשוב
שאני תימהוני מטורף!…וזה אומנם נכון לגמרי אבל בכל זאת, לא הייתי
רוצה שזה יתפרסם, אחרי הכל, זה עלול לפגוע במוניטין שלי…
[/av_content_slide]
[/av_content_slider]

תודה שקראתם! שתפו שגם אחרים יהנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי תאהבו גם את

השאר תגובה

השאר תגובה באמצעות פייסבוק

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.