שירה

לא פעם יצא לי לדבר בהקשר של שירים ומוזיקה לרוחניות ואפילו כבר כתבתי על זה פה בבלוג קצת ממזמן
והנה החיים זמנו את ההקשר הזה שוב, ב"ה נולדה לנו בת וקראנו לה שירה, וכמו בכל הולדת בת או בן מגיע הרגע שבו אתה צריך להסביר את בחירת השם
וככה יצא לי מן דבר תורה שכזה, אותו הקראתי בסעודת המצווה שהכנו לכבוד שירה והחלטתי שבמקום שיאבד ויעלה אבק באיזו מגירה, אני אביא אותו לפה, ככה כמו שהוא, לזיכרון
אומנם ככל הנראה גם פה הוא יאבד ויעלה אבק אבל בכל זאת.. בשביל הפרוטוקול כמו שאומרים.. אז הנה הוא:

טוב, אז בואו נדבר תכל'ס – למה שירה? למה דווקא שירה?
הרבה פעמים כשהורים בוחרים שם לילד שנולד הם מקשרים את הבחירה לפרשת השבוע שסמוכה ללידה
או לאירוע או חג שסמוך ללידה וכדומה,
אני אהיה אתכם רגע דוגרי, בחרנו בשם שירה קודם כל פשוט כי הוא מצא חן בעינינו
ועכשיו בעצם, כל מה שאני אומר לכם בדקות הקרובות, זה תכל'ס ניסיון בדיעבד למצוא לזה הקשר, כדי להוכיח שכיוונו לדעת גדולים
בואו נראה ביחד אך אני יוצא מהתסבוכת הזאת עכשיו..

אז איזה סוגי של שירה יש בתנ"ך? שיר השירים הוא שירה של אהבה (״אני לדודי ודודי לי״) ומנגד שירת האזינו היא שירה של זיכרון ("עתה כתבו לכם את השירה הזאת – על מה שעתיד לקרות לישראל באחרית הימים")
ולעומתם שירת הים היא שירה של שבח והודיה – על כל הניסים והנפלאות וכו׳ (ויש גם את שירת דבורה – שוב הודיה, שירת דוד ויונתן – אחווה ואהבה וכן הלאה..)
(אז לסיכום זריז יש לנו בגדול סוגים – אהבה זיכרון והודיה – לאו דווקא בסדר הזה)

עכשיו מתי בעצם שירה שלנו נולדה? בדיוק בצאת השבת (בחיי! הייתי שם, הסתכלתי על השעון)
ממש אחרי השירים של סעודה השלישית ובדיוק בתפר הזה שבין קודש לחול
ולא סתם מוצאי שבת אלא במוצאי שבת חול המועד של סוכות! – באו נזכר רגע:
רגע אחרי סוכות אנחנו קוראים את "בראשית ברא אלוהים.." ורק רגע לפני סוכות קראנו את "עתה כתבו לכם את השירה הזאת. (האזינו)." (ומיד בשמיני עצרת קוראים את "וזאת הברכה")
כלומר – זהו בדיוק קו התפר בין סוף התורה ותחילתה..
כלומר יש לנו פה גם אלמנט של חיבור, של שירשור, של זיכרון מצד אחד
וגם רגע לפני כל השירים של שמחת תורה,
רגע של שמחה, של הודיה, של אושר על מתנה גדולה והתחלה חדשה
ידוע שישראל אחרי קריעת ים סוף יכלו להודות לאלוהים בקורבנות או בתפילה אבל במקום זה הם פצחו בשירה
כי כשאדם רוצה להגיד תודה ובמקום זה יוצא לו שיר זה בגלל שהשירה באה ממקום פנימי, אמיתי ונעלה יותר
על אחת כמה וכמה בשירה של אהבה כמו שיר השירים, שהוא כולו שיר אהבה נפלא בין עם ישראל לקב"ה

אז לסיכום, שירה פירושה הוא לא זמר או ניגון
שירה הוא השלב שמקשר בין המחשבה לדיבור, היא דבר גבוה, שבא עמוק מבפנים מאהבה אמיתית ורצון כן
כי הרי הדיבור הוא ביטוי של המחשבה אבל התבטאות בשירה יותר גבוה מן הדיבור
ואומרים חז"ל שההבדל בין שיר לשירה הוא ששיר הוא חד פעמי ושירה היא פוריה ואיננה פוסקת לעולם
וככה אנחו מאחלים גם לשירה שלנו, שתפרה ותפיץ אהבה הודיה וקשר (שירשור) בין הדורות ותזכור ותזכיר לנו מי אנחנו

כשבאתי להכין את דבר התורה הזה חיפשתי המון במקורות לראות אם היהדות אומרת איזה משהו על ילד שלישי ואפילו שאלתי את הרב שלי אם ידוע לו משהו והוא ענה לי שמפורסם מה שחז"ל אמרו
שבילד שלישי מתווספים לך במצח עוד שלושה קווים, ובלילה, יורדות לך עוד שלוש שעות ללא שינה..

אם להיות רציניים לרגע, ילד שלישי בהחלט נותן לך פרספקטיבה אחרת על החיים,
הרי ההיגיון אומר שבילד השלישי תהיה כבר מתורגל ועוד יותר אדיש, אבל במקום שלידה נוספת תגרום לכל העסק הזה להראות ליותר מובן מאליו, קורה לפעמים דבר הפוך,
הילד החדש פתאום מאיר את הבית את ההורים ובמיוחד את הילדים הבוגרים לו באור שונה
מה שבלידה הראשונה עבר עלינו בכזאת מהירות שלא היה לנו זמן לחשוב מרוב לחץ והתרגשות, עכשיו חוזר אלינו כשאנחנו כבר בוגרים יותר ורגועים יותר
כדי לקלוט ולהבחין בכל הדברים הקטנים והמרגשים שתינוק חדש מביא איתו לעולם, אחד מהדברים האלה שאנחנו מבחינים בהם עוד יותר עכשיו כשאנחנו בוגרים יותר זה גם המשפחה התומכת שמסביבנו שמתגייסת לעזור לנו שוב ושוב,

וזאת אולי הזדמנות מצוינת להגיד לכם תודה, לכל מי שעזר לנו אז, לכל מי שעזר ועוזר לנו עכשיו (ויעזור -קריצה!), ולכ-ל מי שבא לפה היום כדי לשמוח איתנו – כולנו אנשים עסוקים ושום דבר מזה לא מובן מאליו אז קודם כל לכם המון המון תודה, על הכל.
אבל באמת מעל להכל, תודה כמובן לתמר, אשתי , 9 חודשים עם כאבי גב בחילות ..ובלי סושי
שבסוף שיוצאת ילדה כזאת יפה ומתוקה כזאת, זה הכי הכי לא מובן מאליו, אז תמר שלי – תודה!

אממ וזהו.. יאללה לאכול!
אה כלומר רק נגיד פה כמה פסוקים שנהוג לומר בזבד בת ואז יאללה לאכול:

"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"
(שיר השירים פרק ב', י"ד),

"מי שברך אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה, מרים הנביאה ואביגיל, ואסתר המלכה בת אביחיל,
הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת ויקרא שמה שירה. במזל טוב ובשעת ברכה ויגדלה בבריאות שלום מנוחה, וִיזַכֶּהּ לאביה ולאמה לראות בשמחתה ובחופתה, בבנים זכרים עושר וכבוד דשנים ורעננים ינובון בשיבה,
וכן יהיה רצון ונאמר אמן"

"הרחמן הוא יברך אבי הילדה ואמה, ויזכו לגדלה ולחנכה ולחכמה,
לכבוד ולתפארת לכל עמה, ויהי ה' אלוהים עִמהּ.
הרחמן הוא יברך את הקהילה, אשר ששה לעשות צדקה בגילה
וישלם פעלם כפולה, ויתנם למעלה למעלה.
הרחמן הוא יברך הרכה והעדינה, ויהיו ידיה ולבה לאל אמונה,
ותזכה לראות פני השכינה בשובה לציון ברינה.
הרחמן הוא יגאלנו גאולת עולמים בזכות שומרי בריתו הולכי תמים,
ויבשר בשורות טובות וניחומים לעם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.
הרחמן, אשר כונן צעדינו עד הלום, יקדש בנו את שמו אשר בעילוֹם,
ויאר לנו פניו כשמש וכיהלום, בריתו תהיה אתנו – החיים והשלום.

.. אוקיי! עכשיו יאללה לאכול! מזל טוב!

0 תגובות

השאר תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
הרגש חופשי לתרום!

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.