וזאת לא תחנת אוטובוס שוממת כמו מהיכן שאני מגיע…
אנשים עומדים כל הזמן בתור לדוכן פיס מנסים לעזור למזל למצוא אותם ואם הם לא שם אז הם בתור של קופת הכרטיסים של התאטרון, הצגות!, ובעצם למה לא?,
קצת תרבות!, אבל למה דווקא ליד התחנה שממנה אני נוסע וחוזר כל יום למכללה והביתה וחוזר חלילה?, גם אני רוצה לראות הצגות!,
אבל שיעורי הבית קוראים לי והשחקנים בהצגה לא יתנצלו בשבילי מחר מול המרצה..

מוניות שירות אוטובוסים ומונית "ספיישל" כל הזמן באות והולכות בסנכרון ממש לא מושלם למעט העובדה שאף פעם לא יהיה מצב שאף אחד מהם לא נמצא
..ואם בכל זאת משעמם אז אוטובוסים של קבוצות מאורגנות יחסמו את הדרך ונהגים יחד עם הולכי רגל יצאו כדי להחליף בניהם מהלומות שהם,
ברוב המקרים, תודה לאל, רק מילוליות….

מאיפה באים כל העצבים האלה? למה זה מתפרץ? למה ככה?,
אספלט, לחץ, צומת, שחור, רמזור, עמוס, פיח, כאוס, מכוניות, צפוף, רעש ואנשים שבאים והולכים לתחנה
– תלוי לפי השעות ביום, היום בשבוע, החודש בשנה וסיבוב כדור הארץ..
ומשום מה כשאני שם, ביחד או לבד, זה כל כך סתמי, עוד יום, הזמן זז כל כך לאט,
אפשר להרכין את הראש, לפתוח תנ"ך, לומר פעמיים את מזמור קי"ט בתהילים, להרים את הראש וכאילו כלום..
מצחיק… מקום שבו הכול מהול עד בלי די בתנועה ותחלופה מהירות ומחסור בחמצן, דווקא שם לכולנו לפעמים הזמן פשוט נעצר,

כי אתה מחכה לאוטובוס שיבוא והוא שוב לא בא, חוק מרפי המחורבן..
..למרות שבינינו.. זה ממש לא נכון..
הסיבה היחידה שאנחנו מאמינים בו היא בגלל שאת כל הפעמים הכה רבות שבהם חוק מרפי כושל, אותם אנחנו כמובן מיד שוכ��ים
…כי גם אצלי ליד הבית וגם בתחנת האוטובוס הכי הומה בתל אביב – כשהאוטובוס מגיע בזמן – זה נראה לנו הכי מובן מאליו….