הקדמה

אחלוק אתכם הפעם את שניים מהטריקים האהובים עלי ביותר, מבטיח לכם, ברגע שתתחילו עם זה, יהיה לכם מאוד קשה להפסיק, מה שיפה בהם הוא שמאוד קל ליישם אותם במהירות בזק, התוצאה שלהם לא ניתנת להתעלמות והם גם לגמרי הפיכים (כמובן בתנאי שאתם יודעים איך..),
מוכנים? קדימה!

טריק ראשון

שלב ראשון: מחכים לשעת כושר, אנחנו צריכים שהקורבן התמים ישאיר את המק-פרו שלו ללא השגחה, הוא יצא לשירותים? קפץ לסיגריה? אפילו הלך רק שנייה לחדר אחר? זה כל מה שצריך
שלב שני: נצלו את ההזדמנות ורוצו לעמדה שלו וליחצו על שילוב המקשים הבא:
Ctrl-Option-Command-8 (לטובת התקציבאיות שעובדות על PC ורוצות להתנקם בארט ששוב פעם לא הכין להם את הבריף בזמן, מצ"ב תמונה של שילוב המקשים הנ"ל)

שלב שלישי: רוצו מהר חזרה לעמדה שלכם, המשיכו לעבוד כאילו הכל כרגיל והשתדלו לא להקרע מצחוק כשהקורבן חוזר ומוצא שהצבעים של המסך שלו התהפכו לחלוטין! לא משנה אם הוא יעשה ריסטרט למחשב או יחליף מסך, מוההההההה!

(לא עובד לכם? אם מותקנת במחשב מערכת 10.8 החדשה, שילוב המקשים הוא: Command+Option+F5 ומהחלון שקופץ בוחרים באופציה invert וכמובן סוגרים את החלון כדי העלים את הראיות..)
לפני סיום: אל תהיו נבלות! בשלב שבו הוא מתחיל למרוט שערות ולבעוט במחשב גלו לו את הפתרון (לחיצה שנייה על קיצור המקלדת הנ"ל מחזירה את המצב לקדמותו)

הטריק השני

אז עכשיו שהארט כבר מכיר את טריק הפיכת צבעי המסך, מחייך לעצמו זחוח במחשבה שהוא חסין..
זה בדיוק הזמן לעצבן אותו שוב עם הטריק השני!
שלב ראשון: זהה כמובן לשלב הראשון של הטריק הקודם
שלב שני: הפעם נשתמש בקיצור המקלדת המוכר Command+shift+3 לצילום המסך,
בתור ברירת מחדל הצילום מסך שיצרתם כרגע יישמר על הדסקטופ, לכו לדסקטופ ופתחו את התמונה בעזרת תוכנת ה preview והגדירו אותה להציג את התמונה במסך מלא
שלב שלישי: זהה כמובן לשלב השלישי של הטריק הקודם (כולל ה-"מוההההה!")..רק שהפעם הקורבן שלנו לא מבין למה לעזאזל העכבר שלו לא עובד?!
לפני סיום: כדאי לשים לב את מי אתם מעצבנים, הם עוד עלולים להחליט להחזיר לכם…

יאללה, נסו ותיהנו!

בפוסט הבא שלי נדבר על הדרך המומלצת לחרפן את מחשב ה pc של התקצביאית השנואה שלכם, אממ… כלומר, אם אני אשרוד עד הפוסט הבא

שלכם
דורון

(תודה למעין.ק, נדב.צ, ורומן.ג על שיתוף הפעולה!)

מבט של איש מיתוג

כן, גם על אנשים, אתה מביט לדוגמה בשכן שלך שנניח לרגע ששמו הוא יוני ושואל את עצמך "הוא קורא לעצמו יוני, אבל.. מי הוא? האם הבגדים שהוא לובש כל יום, האוכל שהוא מביא לארוחת צהרים, האופן שהוא מדבר משדר לי משהו ייחודי שמזוהה לי אך ורק עם 'יוני' או סתם בליל של דברים תכונות וסגנונות לא מובהקים שקוראים לו יוני? האם הוא כמו מותג בשם יוני?"
נשמע קצת אכזרי נכון? אבל כן, בלי לשים לב ..ולפעמים גם בלי לעבוד במשרד פרסום או מיתוג, אנחנו באופן חצי מודע עד מודע לחלוטין ממתגים אנשים
יותר נוח לנו עם אנשים שיש להם סגנון אופנתי מוגדר, סגנון דיבור מוגדר, סגנון מוזיקלי מוגדר וכן הלאה ..וזה עוד מבלי להיכנס למוצא עדתי וכו'
כי כשלמשהו/היא יש טעם מוגדר בכל דבר שהוא עושה כותב אומר לובש ומדבר או מאפיין דומיננטי בולט כלשהו הוא כמו נהפך להיות מעין מיני מותג בפני עצמו כי הוא משדר טון ו/או סגנון מובהק
אם נאהב או נשנא אותו, זה כבר שאלה נוספת אבל כך או כך אם הוא קוהרנטי אז הוא מקוטלג אצלנו לא סתם בתור ההוא שקוראים לו יוני אלא בתור יוני! ולפעמים בתור יוני ה…… (השלם את החסר בתואר מפוצץ)

איפה הבעיה?

אז מה הבעיה בעצם? והאם אני מחדש פה משהו בכלל?
אני לא מחדש כלום ואפילו מה שכתבתי אינו מנוסח היטב, כוללני ביותר ומלא בחורים, אין לי ספק שרבים וטובים ממני דשו בנושא זה בעבר וככל הנראה גם עשו זאת טוב יותר
ובכל זאת רציתי פשוט לחדד נקודה
והנקודה היא שבאופן שהוא פרדוקסאלי, דווקא מי שיש לו ראייה "מיתוגית", שמבין את הצורך ביצירת טון וסגנון, לפעמים דווקא הוא שוגה ובאופן לא מודע לא מצליח "לראות" את כל מי "שאין לו את זה"
לפעמים מרוב הרגל לראות אנשים שיש להם עומק ואמירה באופן ברור ומובהק, אנחנו מבלי משים מבטלים את כל מי שלא ..וחושבים אותו לשטחי, כי אם הוא לא ברור הוא לא בולט, כלומר, הוא סוג של שטוח, כאשר בפועל כמובן לכולם או לפחות לרובם גם יש עומק או לפחות פוטנציאל עומק אדיר, אבל אנחנו מוצפים היום כל כך באנשים ומותגים שמנסים להתבדל מצד אחד ובכל זאת לבלוט מעל כולם מצד שני וכך יוצא שאתה צריך להיות דווקא קצת שטוח בשביל להראות עמוק
כי אם אתה מורכב ומסוגסג מידי, אם אתה לא ברור מספיק וצריך סבלנות בשביל 'לקרוא' אותך, דווקא אז אתה בעצם 'משהו שאין זמן להתעכב עליו', דווקא אז לא רואים אותך.
כן, דווקא כשאתה באמת עמוק – אתה נראה שטוח..