או ׳גילוי נאות׳ שכזה – אני מכיר את אסף, למדנו יחד בתיכון.. אז רגע.. זה פוסט מכור? לא, להפך,
את חטאי אני מזכיר היום, אסף ואני לא היינו חברים קרובים בתיכון, (..ובכלל דווקא היה זכור לי שהוא טוב בציור), אחרי התיכון כל אחד המשיך לדרכו וכדרכו של עולם, קשר טוב הצלחתי לשמור רק עם כמה חברים בודדים, אסף לצערי לא היה אחד מהם,
קניתי את הספר מסקרנות גרידא אבל אני שמח כל כך שעשיתי זאת

אז ת׳כלס, איך הספר?

טוב, טוב מאוד לטעמי, פתחתי את הספר בשישי בערב והנחתי אותו רק כשסיימתי במוצ״ש, הדמות הראשית בסיפור (שירה) מרגישה אמיתית ומוכרת אבל דווקא באופן מסקרן שמדביק אתכם לעלילה,
שירה, שבאה מבית דתי אבל בוחרת להתגייס לצבא, עוברת חוויה שמוכרת ללא מעט מבני ובנות הכיפות הסרוגות, אבל תהיה מעניינת ומרתקת לא פחות ואולי אפילו יותר לקוראים מהמגזר החילוני,
הסיפור שאולי נשמע מוכר, מפתיע שוב ושוב, כי השיבוץ של שירה בצבא מוביל ליחידה משטרתית החוקרת נעד��ים שהתיק שלהם התיישן (ומכאן השם ׳נעדרים קרים׳) ומשלבת את החקירה הבלשית כבסיס שמוביל את ההתרחשויות ואת הגיבורה בנופים מקומות שמות ודמויות שכולן כל כך מוכרות לנו בארץ ובחברה הישראלית מצד אחד ולמרות זאת קשורות ומתחברות לתעלומה בלשית מותחת מצד שני

סוף הסיפור

כמו כל סיפור טוב באמת, חלק מהתעלומות נפתרות אבל חלק גם נשאר פתוח ומשאיר טעם של עוד, כמובן לא אספר פה כדי לא להרוס לכם, רק ממליץ, בפעם הבאה שאתם בסטימצ׳קי/צומת ספרים או כל חנות ספרים אחרת ומחפשים את ה׳פיקס׳ מתח הבא שלכם אצל הרלן קובן, ג׳פרי ארצ׳ר או דיוויד באלדצ׳י וכדו׳, עצרו רגע ונסו את ׳נעדרים קרים׳ של אסף קוגלר, אני לא אתפלא (ומאוד מקווה) אם גם אצלו זה יהפוך לסדרה..

הקדמה

אחלוק אתכם הפעם את שניים מהטריקים האהובים עלי ביותר, מבטיח לכם, ברגע שתתחילו עם זה, יהיה לכם מאוד קשה להפסיק, מה שיפה בהם הוא שמאוד קל ליישם אותם במהירות בזק, התוצאה שלהם לא ניתנת להתעלמות והם גם לגמרי הפיכים (כמובן בתנאי שאתם יודעים איך..),
מוכנים? קדימה!

טריק ראשון

שלב ראשון: מחכים לשעת כושר, אנחנו צריכים שהקורבן התמים ישאיר את המק-פרו שלו ללא השגחה, הוא יצא לשירותים? קפץ לסיג��יה? אפילו הלך רק שנייה לחדר אחר? זה כל מה שצריך
שלב שני: נצלו את ההזדמנות ורוצו לעמדה שלו וליחצו על שילוב המקשים הבא:
Ctrl-Option-Command-8 (לטובת התקציבאיות שעובדות על PC ורוצות להתנקם בארט ששוב פעם לא הכין להם את הבריף בזמן, מצ"ב תמונה של שילוב המקשים הנ"ל)

שלב שלישי: רוצו מהר חזרה לעמדה שלכם, המשיכו לעבוד כאילו הכל כרגיל והשתדלו לא להקרע מצחוק כשהקורבן חוזר ומוצא שהצבעים של המסך שלו התהפכו לחלוטין! לא משנה אם הוא יעשה ריסטרט למחשב או יחליף מסך, מוההההההה!

(לא עובד לכם? אם מותקנת במחשב מערכת 10.8 החדשה, שילוב המקשים הוא: Command+Option+F5 ומהחלון שקופץ בוחרים באופציה invert וכמובן סוגרים את החלון כדי העלים את הראיות..)
לפני סיום: אל תהיו נבלות! בשלב שבו הוא מתחיל למרוט שערות ולבעוט במחשב גלו לו את הפתרון (לחיצה שנייה על קיצור המקלדת הנ"ל מחזירה את המצב לקדמותו)

הטריק השני

אז עכשיו שהארט כבר מכיר את טריק הפיכת צבעי המסך, מחייך לעצמו זחוח במחשבה שהוא חסין..
זה בדיוק הזמן לעצבן אותו שוב עם הטריק השני!
שלב ראשון: זהה כמובן לשלב הראשון של הטריק הקודם
שלב שני: הפעם נשתמש בקיצור המקלדת המוכר Command+shift+3 לצילום המסך,
בתור ברירת מחדל הצילום מסך שיצרתם כרגע יישמר על הדסקטופ, לכו לדסקטופ ופתחו את התמונה בעזרת תוכנת ה preview והגדירו אותה להציג את התמונה במסך מלא
שלב שלישי: זהה כמובן לשלב השלישי של הטריק הקודם (כולל ה-"מוההההה!")..רק שהפעם הקורבן שלנו לא מבין למה לעזאזל העכבר שלו לא עובד?!
לפני סיום: כדאי לשים לב את מי אתם מעצבנים, הם עוד עלולים להחליט להחזיר לכם…

יאללה, נסו ותיהנו!

בפוסט הבא שלי נדבר על הדרך המומלצת לחרפן את מחשב ה pc של התקצביאית השנואה שלכם, אממ… כלומר, אם אני אשרוד עד הפוסט הבא

שלכם
דורון

(תודה למעין.ק, נדב.צ, ורומן.ג על שיתוף הפעולה!)

חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי להסבר המלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר

בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון

אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו

אז זהו, מעכשיו אני לא.

(מוקדש לכל חברי הדתיים והחילונים בכל מקום שהם….)

להלן נוסח המייל
—————————-
שלום לכולם,

אנו זקוקים לעזרתכם.
אבי, אהוד שטנג, חולה בסרטן ומאושפז בבית החולים
תל-השומר במחלקה להשתלות מח עצם.
בבנק הדם קיים מחסור בתרומות דם ועליו לקבל בכל יום מספר מנות דם
ובנוסף -6 מנות טרומבוציטים (מרכיב בדם).
שקית אחת של טרומבוציטים מופקת מ-6 מנות דם של תורמים.

מבחינת סוג דם – כל תרומה תעזור…
את הטרומבוציטים (מרכיב בדם) ביכולתם להפריד מכל סוג דם שהוא.
מדובר בהצלת חיים לשמה והתרומות שלכם יעזרו לו להתחזק
ולהמשיך בטיפולים במטרה להבריא… הלוואי.

את התרומות יש לבצע בבנק הדם בבית החולים תל השומר (כמה שיותר מהר…),
בימים הקרובים – פתוח מידי יום עד 19:00,
(היום 6/10/08 בנק הדם פתוח עד השעה: 18:00-בעקבות החגים שעות הפתיחה משתנות…
רצוי להתקשר ולברר לפני שמגיעים)
בנק הדם תל השומר, טלפון- 03-5302570.

בעת התרומה תתבקשו למלא טופס של בית החולים.
על הטופס יש לציין בבירור (גם אם אין מקום מיועד לכך),
כי התרומה ניתנת לטובת מחלקת השתלות מח עצם ולציין את שמו – אהוד שטנג.
את עותק אישור התרומה שתקבלו יש לפקסס למחלקת השתלות מח עצם על מנת שיצרפו
את מסמך התרומה לתיקו הרפואי והתרומה תגיע אליו ישירות,
הפקס: 03-5305377.

��ל תרומה תתקבל בברכה ויותר מכך…
תודה על זמנכם ועל האכפתיות,
בתקווה שנצליח,

יעל שטנג (בתו של אהוד שטנג).
———————————————
התרומה עבור אהוד יכולה להתבצע רק בבנק הדם של תה"ש (כלומר אפילו לא במרכז מד"א תה"ש שנמצא ממש בסמוך) קל להתבלבל לכן שימו לב!
אם מישהו זקוק לפרטים נוספים או רוצה לצור קשר ישיר איתו או עם יעל אשמח לענות או לקשר אותו עם יעל
אנא פנו אלי בעזרת טופס יצירת הקשר של הבלוג

לגור עם שותפים

..-למזלי אף אחד מהם לא מעשן, אני לא סובל שותפים שמעשנים..
..הצעירה מבניהם גם מכינה לי אוכל הרבה פעמים, בחורה טובה..שוטפת את רוב הדירה וגם השותף השני, הבחור.. מבוגר יותר קצת.. עוזר המון עם החובות..
ושניהם ביחד מתעקשים לכסות גם את כל שאר החלקים שלי בתשלומים שאני אמור להשתתף בהם מבחינת חשמל ארנונה וטלפון, רק על האינטרנט והוצאות אישיות הם מתעקשים שאני ישלם
…יש להם סגנון חיים די שונה משלי, שעות עבודה וחופש שעות ערנות ושינה וכו'.. כמעט הפוכות לגמרי משלי
…באמצע השבוע הם מצליחים להציק לי לא מעט ולפעמים אני משתגע כמה שאנחנו שונים אבל לדבר ממש יוצא לנו בקושי רק בשבתות….
עם היד על הלב, הם באמת…אחלה שותפים…
..-רגע,איך אמרת קוראים אותך?, דורון?, תסביר לי שוב, למה אתה לא יכול לגור יותר עם ההורים?

להיות אני

אני אני אני, אני אני אני,אני אני אני.. אני אני אני כל הזמן אני!- אולי דיי כבר??

להיות עם חברים

השעה עכשיו כמעט 2 בלילה.. הלילה עוד צעיר.. חזרתי מבילוי עם חברים,
אחד הדברים שכאבי הבטן מזכירים לי הוא שהשווארמה שאכלנו כנראה הייתה מקולקלת
ושלפי הסיפורים שלהם אז פעם פעם הייתה בפרדס חנה חנות לעופות שקראו לה "fuck off " ..משחק מילים שכזה….
..לא פלא שהיא נסגרה תוך שבוע..
אז בעצם זה 2 דברים שאני זוכר מהבילוי..
אני אוהב את החברים שלי..
עכשיו זה כבר שלושה דברים שאני צריך לזכור..

להיות דתי

להיות הראשון שקם באוטובוס כשאדם מבוגר עולה
לקום לפחות חצי שעה יותר מוקדם כל בוקר משהשעה שבה היית קם אם היית חילוני (כדי להתפלל)
כנ"ל לגבי הלילה אבל הפוך
לצום בעוד כל מיני צומות חוץ מיום כיפור ולהבין למה
לחכות עד 6 שעות בין בשר וחלב
לא לעשות שיעורי בית הכי דחופים בעולם בשבת
ולהפסיד את כל התוכניות המגניבות שיש ביום שישי בערב בטלוויזיה
לברך על כל דבר שאתה מכניס לפה
..כן.. למי שמסתקרן גם לאחרי היציאה מהשירותים קיימת ברכה…
לא להתחרפן כששוב משהו שואל אותך אך זה יכול להיות שיש אלוקים אם הייתה שואה
לא להתחרפן כששוב משהו טועה שכל הדתיים הזונות האלה לא משרתים בצבא
לא לאכול חמץ בפסח (ואם אתה אשכנזי אז גם לא קיטנייות)
לא לאכול עם החברים החילונים של�� בפאב כי הוא לא כשר
לא לאכול עם החברים החילונים שלך במסעדה כי היא לא כשרה
לא לאכול אוכל ביתי בבית של החברים החילונים שלך אפילו שסבא שלהם היה רב
לא לגעת בבנות
לא לגעת בבנות
לא לגעת בבנות
לא לגעת בבנות
לא לגעת בבנות
לא לגעת בבנות
לא..
נתקעתי.. לא מצליח להיזכר בהמשך…

בנות..

-"אז ככה.. השתחררנו מצה"ל?"
-"כן!"
-"השתוללנו ועשינו חיים?"
-"מממ.. נגיד שכן?"
-"אז מה אתה רוצה עכשיו לעשות עכשיו?"
-"אני רוצה ל.."
-"רגע , רגע, אל תגיד לי..
-"אתה רוצה לפתוח דף חדש.."
-"כן!"
-"אתה לא רוצה לוותר על החלום!"
-"כן!"
-"אתה רוצה ללמוד את מה שכל הסימנים מראים בברור שהוא הוא העתיד שלך…"
-"כן! כן!"
-"כלומר…בעצם.. מה שאתה רוצה זה… לשחק בגואש בזמן שהחברים שלך פותרים משוואות ליניאריות?"
-"כן! כן! כן!!! זה בדיוק זה!.."
-"טוב, זאת זכותך.. רק יש בעיה קטנה דורון חמודי.."
-"מה ? מה הבעיה? אמור לי מה הבעיה קול ההיגיון היקר שלי! ספר לי קול ההיגיון שלי ונפתור אותה ביחד! הכל זה רק עניין של.."
ושוב הוא קוטע אותי
-"מה הבעיה? מה הבעיה אתה שואל אותי??.. הבעיה היא שיש רק בתי ספר חילוניים שנותנים תואר ראשון בעיצוב, זה אומר שהבית ספר יהיה בראש חילוני, אתה תהיה מוקף בבנות חילוניות שחלקן לא מתלבשות צנוע, לא מבינות מה זה איסור נגיעה או כל הסיבות ההגיוניות שבאות מאחוריו! אתה גם תצטרך לצייר מודל עירום של נשים שאתה יודע שזה בתכל'ס פשוט אסור ובכלל – בכל מקום שתהיה התנגשות של האומנות עם הדת, בית הספר גם בצורת הלימוד וגם בפן המעשי יעדיף את האומנות על פני הדת, תצטרך להסכים לכך שהתנ"ך הוא עוד סתם ספר ו…"
-"עצור!, עצור.. אני איבדתי אותך איפשהוא ב 'אתה תהיה מוקף בבנות…' "
-"..ידעתי.. ..דורון.. אתה מקרה אבוד אתה…."

….את קול ההיגיון השתקתי בכל מיני תירוצים, הסברתי לו (ולבוחנים בבחינות הקבלה) שאני רוצה קודם לקבל את כל כל הכלים שיש להם לתת לי ורק בסוף לעשות את הסינון, תיארתי לו בפירוט רב איך אני לא יושפע מהאופי החילוני של הבית ספר, שאין שום בעיה עם כך שאני לא אסכים עם כל דבר שאני אלמד,

…את עניין הבנות פתרתי אפילו עוד יותר בקלות.. גם הטיעון נישמע לכאורה לא רע בכלל – אני הרי בחור שמחפש קשר רציני,
רק קשר שאני יכול ללכת איתו עד הסוף, אז לא יהיה לי שום בעיה כי לא יהיה לי שום בעיה להתעלם,
אם אני נדלק רק על משהי שיש מצב איתה למשהו רציני אז הרי לא אהיה מסוגל להידלק על אף אחת,
הרי אני בחור דתי והם כולן יהיו חילוניות ובטח חצי מעשנות ולחצי השני כבר יש חבר.. אז מה כבר יכול לקרות?
אז כמובן שיהיה סמול טוק ונחליף סיכומים של שיעורי בית פה ושם
…ובכלל סיפרו לי שכל המגמות אומנות בכל הבתי ספר האלה כלכך תחרותיים, הם ישנאו אותי ואני ישנא אותם ויהיה בסדר, מה יש לי לחשוש?

………………………..עברו כמה חודשים מאז ואחריהם עוד סמסטר שלם ועוד קצת,
קול ההיגיון קפץ בשבת האחרונה שוב לביקור פתע בזמן שאני ניסיתי לסכם לעצמי את כל התקופה הזאת שרק בקושי בקושי התחילה בחיים שלי,
מנסה להסביר לעצמי.. אם אני כל כך מאושר ללכת למכללה ולעשות את כל הדברים האלה שאני כל כך אוהב לעשות..
אז למה אני כל כך הרבה פעמים בדיכאון בזמן האחרון…

לגבי האופי..הדתיות, מי שאני, אלו דברים שבגאווה מסוימת אני יכול להגיד שאני דווקא דיי עומד בהם,
אומנם לא עם כל איך ומה שפעלתי עד עכשיו אני שלם אבל דווקא לכן אני גם בטוח שכל מה שבאמת לא נכון בעיני,
היסודות שבי מספיק חזקים כדי שבע"ה הוא ייפלט מעצמו החוצה בבא העת,

ולגבי הבנות… גם כאן מסתבר שקלעתי ממש קרוב.. הדתיה היחידה כבר נשואה!… ובאמת כולן,
כל השאר הם חילוניות ובאמת כמעט חצי מעשנות ולכמעט כל החצי השני כבר יש חבר (…שלא לדבר על אלה שגם מעשנות וגם יש להם חבר) ..

כמעט קלעתי, כמעט צדקתי..
במחשבה לאחור הכל ניראה כמובן כל כך ברור.. קל להיות חכם לאחר מעשה..
דיי טיפשי מצידי לחשוב שאני כזה חסין, שאני, דורון, לעולם לא יתאהב, נו באמת! אני מכיר לפחות משהי אחת שברגע שהיא תיקרא את זה תחייך חיוך רחב ותשאל אותי- מה? אתה לא מכיר את עצמך?

בטח שאני זוכר.. אבל הלב לא לומד לקח…

ושוב פעם אני שומע את הקול המעצבן הזה, שמיימי יעני עם קצת כזה אקו כמו של די ג'י בחתונות של ערסים (למה לעזאזל הוא לא מחליף את האפקטים מידי פעם?),

-"אז ככה.. ..מה זה בדיוק?" הוא ישאל, "זה פשוט רק חיבה עמוקה מאוד זה שזה" הוא מיד יפסוק
-"אבל.. " אני מנסה להתגונן
-" תירגע!!!, אתה רק מחבב אותה זה הכל!" הוא כמעט מחריש את אוזני…לא משאיר מקום לספק
-"אבל אני.."
-"אתה מקרה אבוד אתה.."הוא יחתוך אותי בלי שום נימוס כמו שהוא תמיד עושה "..לא אמרתי את זה לך כבר פעם?"
-"אבל!!.."
-"אבל תן לזמן לעשות את שלו"…
"אבל.."

אבל הוא הולך ומשאיר אותי כרגיל עם כל השאלות פתוחות..מה אני עושה עם זה עכשיו? נותן לזמן לעשות את שלו??
מה את עושה איתי עכשיו?, כן נו! ..אל תגידי לי שאת לא הבנת עד עכשיו שאני מתכוון אליך..

דורון
[/av_content_slide]
[/av_content_slider]

זה מוזר כשאני חושב על זה..
בעצם כמעט כל הנסיעות שלי ברכבת הם או לשני החברים ההם מפרדס חנה או לידידה ההיא שליד באר שבע… קצת מצחיק, לא?,
כאילו הם שני ניגודים,
כאילו יש תיאום בין מיקומם הגיאוגרפי למהות שלהם, הם בצפון והיא בדרום…
ואני באמצע מדלג בין שניהם ומעולם לא רואה את שלושתם יחד…

[av_content_slider heading=" columns='1' animation='slide' navigation='no' autoplay='false' interval='5' font_color=" color=" custom_class='my-slider' av_uid='av-hiji2']
[av_content_slide title=" link=" linktarget=" av_uid='av-b27ay']
החבר'ה בפרדס חנה הם כמו בסיס הגבריות – אני בא לשם משחקים כדורסל מדברים על צבא ובנות…
ובעצם גם על כל החיים בכלל אבל גם כשמשתפים לבטים אז לפעמים מצניעים את החולשות ומציגים אותם אחרת…
ושם, אי שם הרחק הרחק בדרום – הנציגות הנשית, היא תמיד תבין וגם תמיד תבריק, תהיה חכמה יותר ממני באותו הדבר שבו אני מתקשה,
תראה הכל פתאום בזוית אחרת שבכלל לא חשבתי עליה ואני אעמוד שם מוקסם.. וגם אם היא לא תמצא פתרון עדיין תביא עימה איזה סוג של מזור

אבל..
אבל היא לא תבין הכל כמו מזווית הראיה הגברית
אבל גם הם לא תמיד רואים את הזווית של הצד האחר
אבל גם מולה יש חולשות שאסור שיצאו! שאני לא מעז לחשוף
אבל גם איתה אני משחק סנוקר
אבל גם הם מראים לי זוויות שלא חשבתי עליהם
אבל גם היא יכולה להיות קשוחה
אבל גם הם נותנים לי כוח ואהבה וחיבוק בטפיחה על השכם כמו שאף ליטוף נשי לעולם לא יוכל לתת
אבל גם היא נוגעת בי כל כך עמוק
אבל הם מעודדים את נפשי ואיתם אני צוחק כמו שמעולם..

אבל

אבל..

אבל לא צריך לבחור בניהם.. אני לא בוחר, אני לא מוותר על אף אחד מהם
אבל.. כנראה שהם אותו הדבר.. רק.. רק כל אחד עם השטיקים והקונצים שלו, כל אחד מדבר בשפה קצת אחרת..
אבל הם אף פעם לא ביחד למרות שהשילוב בניהם ניראה לי לפעמים כמו השלם העגול האחד,
…אולי בגלל זה תמיד כשאני נוסע ברכבת אני מרגיש שזאת רכבת של געגועים,
…כבר שנים.. מנטאלית ופיזית.. מביא לזה קצת מזה ולהפך ..ממשיך לדלג בין שניהם.. צפון לדרום דרום לצפון

..ונידמה לי שהלב שלי שואל אותי..אם לא הגיע הזמן לחזור קצת גם למערב.. או למזרח…
[/av_content_slide]
[/av_content_slider]