אבל גם בתוך קהילת המשקפופרים יש כל מיני מעמדות ומגזרים שונים ומשונים
לדוגמא רק אנשים עם מספר משקפיים גבוה, לרוב, מבינים…

..רק אנשים עם מספר משקפיים גבוה, לרוב, מבינים
למה אנשים כמוהם לא כל כך אוהבים ללכת לים או לברכה
למה לפעמים אפילו במיטה עד שלא נכבה האור אי אפשר להסיר את הזגוגיות הארורות האלה ממקומם הקבוע שם על האף
למה לפעמים לשאול מישהו מה מספר המשקפיים שלו, זה לא מנומס בדיוק כמו לשאול אדם מבוגר מה גילו
זאת רק רשימה חלקית כמובן..

תשאלו כל משקפופר ממוצע מה הוא מוכן לתת על מנת להיפטר מהמשקפיים שלו
לא… זה לא פוסט פרסומות לניתוחי לייזר, להפך..

ממש לא ממזמן עברה מישהי קרובה אלי ניתוח להסרת משקפיים
דבר שגרם לשנינו להחליף חוויות בנושא ולראות (תרתי משמע)
את כל הדברים שנזכרו לעיל בחדות מדהימה ובאור לגמרי אחר
אור חיובי דווקא

כן, לא להאמין אבל אני מתגעגע באמת למשקפיים שלי
כי גם עם כל היתרונות של חיים נטולי משקפיים, עדיין, אחרי כל כך הרבה שנים זה באמת נהיה חלק ממך, חלק מהזהות,
חלק מהפנים שאתה מראה לעולם,
זה לא רק שגם היום, באופן אינסטינקטיבי, אפילו שברור שהם לא שם, אני עדיין לפעמים מנסה להוריד את המשקפיים לפני שאני הולך לישון,
אלא..
זה פשוט גם מה שאתה משדר ..וזה גם סוג של איבזר אופנתי לכל דבר..אולי זה גם לפעמים משהו להסתתר מאחוריו,
כבר המון זמן מאז שתיקנתי את הראייה שלי שאני מבטיח לעצמי לעשות את זה אבל אף פעם לא מוצא זמן,
מי שלא 'נולד עם משקפיים' כמוני וניסיתי להסביר לו לרוב לא מבין,
זה חלום שלכאורה כל כך קל להגשים ובכל זאת איכשהו עדיין לא מצאתי את הזמן לעשות את זה
ללכת לחנות משקפיים ולקנות שוב מסגרת ועדשות למשקפיים רק שהעדשות עם מספר אפס
וללכת איתם, ככה, מידי פעם, רק בגלל הלוק, בגלל הגעגועים, בגלל..
בגלל שכשיש לך משקפיים אתה יכול לשבת מול מישהי שאתה מאוד אוהב פנים מול פנים
קרוב קרוב קרוב להחזיק את הידיים מעל ספל קפה חם כשבחוץ ירד גשם
ואז המשקפיים שלך מתמלאות באדים ואתה (או היא) מוריד לך אותם ואתם מתנשקים
ואם אין לך משקפיים אז.. אז היא לא מורידה לך אותם ואולי בכל זאת אתם מתנשקים
אבל זה כבר בכלל לא אותו הדבר..נכון?

דורון עם משקפיים ודורון בלי משקפיים כבר לעולם לא יהיו אותו בנאדם
ומנגד, הילד המתולתל הקטן עם המשקפיים העבות והמראה הגיקי-תמים-ילדותי
..איפשהו תמיד יישאר בפנים ויקרין החוצה לא משנה כמה אנסה לעקור אותו..

הערה לסיום – המשקפיים שלי, למען הסר כל ספק.. אין יום שאני לא מברך על כך שנפטרתי מהם
פעם בקושי יכולתי ללכת מכות ברצינות בלי לפחד שהמשקפיים יתעקמו ישברו ואני אתעוור לשבוע עד שיקנו לי חדשות,
אבל היום סוף סוף אני יכול!
..אחחח החיים הטובים…

לחצו כאן לפוסט ישן יותר בנושא דומה

פוסט זה נכתב כחלק מפרויקט הכתיבה הקבוצתית של אח"י דקר

האנונימיות באינטרנט היא מיתוס? כן ולא,
אבל לפני שאנחנו באים לחזק או להפריך בואו קודם כל נזכר מהו בעצם המיתוס?

אם להיות תמציתי, ישנה אמונה רווחת שהאינטרנט מאפשר לכאורה לכל גולש ליצור לעצמו זהויות מרובות, להגיב לכתוב להתחבר לתקשר עם גולשים אחרים לכאורה מבלי לחשוף את זהותו האמיתית וכך להימנע מכל ההשלכות (לטובה ובעיקר לרעה) של גלישה תוך שימוש בזהות האמיתית של הגולש.

רבות כבר נכתב על הנושא, אם מצד הונאות שנעשו בעזרת זהויות מזויפות באינטרנט כדי לפתות לחטוף ולרצוח אנשים ואם מצד פסיכולוגים שטענו שבמובנים רבים הזהויות שאנשים לובשים באינטרנט אמיתיות לא פחות מהזהות שלהם בעולם האמיתי

אני בוחר כאן הפעם לחדד את הצד של כל אותם מומחי web שמזהירים שלמרות האנונימיות שהאינטרנט מספק, הפרטיות שלכם בכלל והפרטים האישיים שלכם בפרט עדיין חשופים.
רוב רובינו כבר מנוסים ויודעים על הסכנות שאורבות לפרטיות שלנו באינטרנט ובכל זאת אני מאמין שיש לי עוד כמה נקודת לרענן ואולי גם לחדש לכם
אז גם לפרנואידים (ראוטר + פרוקסי + VPN !) ובמיוחד לאלה שלא (ראוטר?! פרוקסי?! מה זה?) – הפוסט הזה מוקדש לכם..

אני אנסה ללכת מהקל אל החמור, אל תתפתו לגלול מהר לסוף הפוסט !
הפוסט הזה לא עוסק בדברים בסיסים כמו קבצי קוקיז שחושפים באיזה אתרים הייתם או זה שתוכנות כמו 'גוגל דסקטופ' שולחת מידע על ההעדפות השונות שלכם לגוגל, גם לא בסכנות ה Phishing וגם ממש בעצות כיצד להתגונן מרוגלות ווירוסים, לא!
אני מכוון ל'הארד קור' – הזהות האמיתית שלכם,

אז באו נתחיל:

• אם כתבתם את מס' הטלפון שלכם הקווי שלכם (ולעיתים גם הסלולארי) באופן גלוי בפורום כלשהו וכדומה, ניתן על פיו (וכמובן בעזרתו האדיבה של האינטרנט) לדעת מה שמכם האמיתי ומה הכתובת שלכם בבית, ולא רק בעזרת שירותים כמו 411 (שכן עדיין קיים גם ברשת אבל פשוט במקום אחר..) אלא גם בעזרת כל מיני מאגרי מידע פרוצים שמסתובבים להם ברשתות ה P2P וחופשיים להורדה לכל דורש..כמו כן אם פרסמתם באינטרנט את המס' הסלולארי שלכם, את עלולים לקבל כל מיני פרסומות SMS.

• אם יש לכם דומיין הרשום על שמכם (www.mydoamin.com), רצוי שתדעו שכל פרטי ההרשמה האישיים שלכם (כגון כתובת, טלפון, אימייל וכדומה) נמצאים במאגרי מידע של ארגון האינטרנט הישראלי/העולמי אשר הגישה לחיפוש בו דרך האינטרנט פתוחה לחלוטין.
  כלומר, אם הדומיין שלכם הוא על שמכם אזי כל מי שיודע מה כתובת האתר שלכם, יכול לברר במאגר המידע הנ"ל ולדעת גם מה כתובת הבית הפיזי שלכם (ואז לבוא להציץ), למעט כמובן את המקרה בו דאגתם שהמידע שיופיע שם יהיה לא מדויק או לא עדכני (או במקרה שהוא לא על שמכם אלא נגיד על שמו של אבא…אבל אז, מה זה אשמתו של אבא?)
• על כל מה שקשור לכתובות דואר אלקטרוני, מכתבי שרשרת, מצגות, עצומות וכדומה, כיצד להבדיל בין מכתב שרשרת טוב לספאם וכדומה וטכניקות להימנעות מספאם וכן הלאה לכל הנ"ל כבר הקדשתי פוסט שלם אחר נפרד, אוסיף כאן רק שכל כתובת אימייל שפרסתם אי פעם בפורום כלשהו וכדומה נכנסת במהירות למאגרי ספאמרים שסורקים את הרשת ע"י בוטים שיודעים לזהות תבניות של כתובת אימייל בעמוד אינטרנט,
  כמו כן, אם אתם משתמשים בכתובת אימייל שנתן לכם הספק שלכם (כמו example@bezeqint.net) ולא בכתובת אימייל של שירות ווב (כמו example@gmail.com) ברוב המקרים אתם בעצם חושפים את שם המשתמש שלכם אצל ספק האינטרנט וזה אומר שאפשר לזהות אותכם
  מי שיודע איך יכול דיי בקלות לנצל זאת לרעה (לבקש מהספק לחסום אותכם בהאשמות שווא, להוציא פרטים אישיים שלכם מהספק להתחזות אליכם וכן הלאה)

• כל אתר שומר על גבי השרת שלו סטטיסטיקות של הגולשים אליו ובמילים אחרות כתובת ה IP שלכם (אם אתם לא יודעים להסתיר אותה) +שעת הגלישה המדויקת, העמודים שבהם חלפתם וכן הלאה מופיעים ביומן השרת של אותו אתר, שרתי פורמים או כל כמעט מקום בו ניתן לכתוב תגובות יודעים לשייך כל כותב התגובה ל IP שלו, וזה הרי ידוע אז לאן אני חותר? כל מי שיודע את ה IP שלכם יכול בקלות לאתר מהי עיר המגורים שלכם ומי ספק האינטרנט שלכם (ואצל ספק האינטרנט שלכם יש כמובן גם רישום אוטומטי של שעות הגלישה שלכם לפי כתובות IP כך שגם אם התחלף לכם ה IP עדיין אפשר בעזרת צו משפטי לפנות לספק האינטרנט שכתובת ה IP של הגולש רשומה אצלו ולדלות ממנו מיהו הלקוח שגלש עם ה IP הזה באתר x ביום y בשנייה z )
• החמור מכל: לא הרבה אבל מספיק אנשים יודעים שאחרי כל בחירות לממשלה (ובשנים האחרונות יש בחירות לעיתים יותר ויותר קרובות..) דולף לידיהם של אנשים פרטיים (ומשם אל כל מי שיודע איפה לחפש ואיך להוריד) אותו מסד נתונים שמכיל את שם, עיר, רחוב, מספר בית, גיל, מס' הטלפון, מס' ת.ז וכן הלאה של כל בני ובנות 18 ומעלה שבמדינה (גרסאות מסוימות כוללות גם גילאים מתחת ל18) אשר גם מאפשר חיפוש לפי כל אחד מהפרמטרים הנ"ל.
• מה זה משנה תשאלו?
  

  קחו דוגמא – אם טיפוס טיפה מפוקפק פותח להנאתו בצ'ט מזמן עם מישהי בעלת ניק בסגנון hilam18 והיא במקרה פלטה תוך כדי שיחה שהיה אתמול בדאבלין (הפאב) שבעיר שלה פשוט פיצוץ ואיזה כיף שגם היום ההורים שלה לא בבית והיא ועוד חברה עושים הלילה מסיבת פיג'מות
  הוא פשוט מריץ במאגר הנ"ל חיפוש על הילה בת 18 שגרה בהרצלייה/חולון ושם המשפחה של מתחיל ב מ' ומובטח לכם שתוך שניות הוא יקבל לא יותר מ 5 תוצאות שעונות לחיתוך החיפוש הנ"ל
  מתוכן לא יהיה לו קשה לעשות סינון נוסף ולהגיע אל רק תוצאה אחת בדיוק
  וכך לסוטה המזדמן שלנו יש תוך מס' אפסי של שניות וקליקים, את הת.ז מס' הטלפון וכמובן – הכתובת של אותה הילה שרק לפני רגע אמרה לו שהערב ההורים שלה לא בבית…..

  אני צריך להמשיך?

  האמור בסעיף האחרון, כמובן רק הדגיש מדוע גם הסעיפים שקדמו לו חשובים לא פחות,
  כי אתם לדוגמא חושבים שזה שספרתם בצ'אט למישהו את שמכם האמיתי זה לא מזיק כי אין לו עוד פרטים אליכם, אבל אתם לא יודעים שהוא כן יודע כבר מאיזה עיר אתם לפי ה IP שלכם ומכאן הדרך להשגת הכתובת שלכם בבית כבר קצרה מאוד

  בקיצור- אנונימיות באינטרנט לכאורה קימת, אבל, אם מישהו באמת רוצה לדעת מי אתם והיכן למצוא אתכם, הוא ימצא אתכם, עד פתח הבית….

  אז מה עושים? מה כדאי מה מומלץ ומה כבר יותר מידי? ההמלצות שלי –

  1. להימנע מלפרסם מס' טלפון בעמודי אינטרנט שנגישים לכולם, השתמשו בהודעות פרטיות ושילחו רק למי שאת סומכים

  2. מי שרשם דומיין במאגר העולמי (סיומת com) יכול להסתדר, כי עד כמה שידוע לי הם לא תמיד מקפידים על אמיתות הפרטים ואפשר כשנרשמים לדומיין למלא פרטי דמה, לגבי האיגוד הישראלי נדמה לי שהם קצת יותר נוקשים בנושא, לעת עתה לא הצלחתי לברר אם אפשר לשנות את הפרטים בדיעבד לאחר שכבר נרשמתם

  3. כמו עם הטלפון, הימנעו לפרסם בעמודי אינטרנט חופשיים כתובת של תיבת אימייל שאינכם רוצים שתתמלא בספאם ובכל מקרה השתמשו בשירות מייל מהרשת, זה בכלל לא מכריח אותכם לאבד את כתובת האימיל של הספק או כל דואר שמגיע אליה, פשוט תעשו הפניה אוטומטית של כל מייל שמגיע לכתובת של הספק, אל התיבה שלכם בשירות הווב, רוב ספקי האינטרנט מספקים את האופציה הזאת בחינם (אם כי גם ממש לא במקרה הם שוכחים להבליט שהיא בכלל קימת..)

  4. יש דרכים רבות להסתיר IP , אם בעזרת דפדפנים מיוחדים או כל מיני תוכנות שמשנות לכם אותו בזמן הגלישה או כמובן שרתי פרוקסי, זה לא מסוג הדברים שאני מתכוון לפרט ולהסביר כאן, למי שלחוץ שיחפש How to hide my IP בגוגל אבל לדעתי אם אתם לא מאלה שמבצעים פשעים ברשת ולא מסתכסכים עם אף אחד, אין לכם מה לדאוג

  5. כשבוחרים כתובת אימייל האפשרות yossik33@walla.com היא לא בחירה מומלצת אם חשוב לכם שלא יאתרו אותכם כנ"ל בצ'טים אל תשתמשו בכינויים כמו Hila.m18 או Dana23 שחושפות את גילכם ושמכם, אל תתפתו למסור את עיר מגורכם או גילכם וכו' בטח שלא מספר ת.ז – זכרו שמספיק שילוב של רק חלק מהפרטים האישיים שלכם בשביל לאתר את כל השאר

  קצת אופטימיות לסיום – מי שנזהר (ראו המלצות לעיל) אין סיבה שייפגע
  עצם העובדה שאתם מכירים את הסכנה, זה כבר כל ההבדל בין מי שמותקף בחושך מהגב לבין מי שמתהלך זקוף ומשתמש באינטרנט כמו בכל כלי חיו��י המכיל בחובו סיכון מחושב.

זה סיפור על גולד- השכן שלי, כמו שאני מכיר אותו

פגשתי אותו לראשונה לפני קרוב ל 14 שנים כשעברתי עם המשפחה שלי לגור באחד הבניינים הכי הכי ישנים בפתח תקווה,
גולד קוראים לו, לאחד השכנים שלי, או לפחות זה מה שרשום על הדלת של הדירה שלו,
אבל הקשר היחידי בינו לבין השם שלו זה רק המספר הלא מבוטל של שיני זהב שבפיו, מעבר לכך, למיטב ידעתי,
שום דבר אחר אצל גולד בחיים, בכלל לא זוהר…

כל ניסיונותיי להוציא מהשכנים הותיקים יותר פרטים עליו ועל עברו עלו בתוהו,
מעבר למספר מצומצם של עובדות סותרות כולם מתכחשים, אומרים שיום אחד הוא פשוט החל להופיע בבנין שלנו ומעדיפים לא להתקרב,
…..גם אתם הייתם מעדיפים שלא להתקרב, אני חושב שעוד מעט תבינו, ניראה לי שבכל אופן פשוט אספר את מה שאני יודע, וזה הולך בערך ככה-

הוא כנראה בן 69 …. או אולי הרבה יותר..
מתחת לכובע דייגים מתפורר שמצל על עיניים קטנות שקועות וחשדניות מבצבץ שער אפור לבן קצת ארוך ומתולתל, תמיד מבריק משמן אבל יותר סביר להניח שמזיעה,
זיפים, לרוב עם פרורי שאריות אוכל עליהם, הוא אף פעם לא מתגלח כמו שצריך אם בכלל..
ולהתקלח … לא ניראה לי שבמקרה שלו זה היה עוזר, גם בימי הקיץ והחמסינים הרותחים ביותר הוא לבוש במעיל גשם ארוך ומתחתיו לפחות עוד שתיים או שלושה שכבות של בגדים שרק אלוהים יודע מתי הוא החליף אותם בפעם האחרונה, תמיד מכוסה היטב ולמעט כפות ידיו ופניו, כמעט שלא ניתן לאתר בדמותו מעט עור גוף חשוף,
מעט העור שכן ניתן לראות מלא קמטים וכהה כמעט כמו של המציל הכי ותיק בחופי תל אביב
..עם זאת, עדין די ניכר שהוא ממוצא אשכנזי בעיקר בגלל השפה, קללות בגרמנית ויידיש, לפעמים גם קצת רוסית, נידמה לי שהוא חושב שאני לא מבין אותו אבל אני יודע קצת מסבתא שלי ומההורים,
(כהן מלמעלה, השכן הכי ותיק וזקן שגר כאן בבנין עוד מלפני קום המדינה, אומר שהוא מזכיר לו נער, כמעט ילד שהיה איתו יחד במחתרת הפרטיזנית כשהם נלחמו בנאצים ..אבל רוקח הגבאי מבית הכנסת שגר בבנין ממול אומר שהוא בכלל נולד בארץ לפני קום המדינה ונלחם בבריטים..)

לא פעם הוא מקלל גם אותי תוך כדי שהוא רץ בבהלה היסטרית לכיוון היציאה של חדר המדרגות מדירתו שבקומה השנייה.. הוא בעצם כמעט תמיד מקלל את כל מי שעומד בדרכו בחדר המדרגות כשהוא ממהר, למרות שכמעט תמיד האנשים שנקלעים לדרכו הם שכנים שכל פשעם היה שגם הם היו ממש במקרה באותו רגע בדרך אל או מ הדירה שלהם בדיוק כשהוא מיהר,

..אבל הוא תמיד ממהר,

הגרסא הרווחת בשכונה (גם לפי שיטת הפרטיזנים וגם לפי מי שגורס שהוא נולד בארץ) היא שבשלב מסוים הוא גויס למוסד ושם אחרי מספר שנות שירות, עברה עליו תקרית כלשהי, ראה כנראה איזה משהוא שאסור היה לו לראות, משהו קשה.. ומאז הוא פשוט ככה כזה.. סהרורי זעוף ומסוגר ובעיקר מוזר, מוזר כי הוא ער בשעות לעולם לא קבועות, כל היום הוא רץ בפנים אחוזות טרוף בין דירתו לבין פחי הזבל השכונתיים שבהם הוא מחטט ללא הרף ושולה מהם לא רק אוכל מצחין שהושלך אלא בעיקר חלקים לא מזוהים מרהיטים ישנים, פיסות מתכת ופעם אחת גם ראיתי אותי חוזר עם גופה של חתול קטן שבעליו המקוריים כנראה התעצל לקבור, או שאולי גולד הרג אותו בעצמו?

(פעם אחרת ראיתי אותו רץ במדרגות כשהוא מלמל בלהט במבטא ידישאי כבד "שמאלץ.. שמאלץ!" ..כך גיליתי ש-שמאלץ זה לא רק ביטוי ל"קיטש" ,אחרי שגולד חזר עם כמה עשרות ק"ג של שומן פרות שכנראה מצא ליד משחטה, הבנתי שהמילה שמאלץ זה בעצם במקור מגרמנית – שומן..)

מדירתו תמיד עולים קולות כל כמה שעות, רעשים איומים של ניסור או ריתוך פיצוח זכוכיות ומי יודע מה עוד..לא פעם הזמינו השכנים באמצע הלילה משטרה בגללו, התלוננו על הרעשים שהוא השמיע ..אבל לרוב השוטרים לא מגיעים בכלל וגם כשהם כן, גולד מקדים אותם ויוצא החוצה לחדר המדרגות, נועל אחריו מייד את הדלת בשלושת המנעולים שהוא עצמו התקין בה מעבר למנעול המקורי, ובאופן פלאי מצליח בדיבורים ותנועות גוף פשוטות לשכנע את השוטרים שהכול בסדר והם יכולים לשוב על עקבותיהם.. בטח בזכות הקשרים שיש לו במוסד, אני מנחש..

רק פעם אחת הצלחתי להציץ פנימה, בקושי, לרגע אחד, לתוך דירתו, לא יכולתי להתאפק. פעם אחת מאותם עשרות פעמים שהתפרץ החוצה אל חדר המדרגות ובדיוק עברתי הספקתי להשחיל מבט דרך חריץ הדלת לפני שטרק אותה, לרגע הוא קפא, נתקל בי מבטו ומיד ראיתי שהוא הבחין שהצצתי, פחד אח�� בי, חשבתי שיתפרץ לעברי בחמת זעם אבל לשמחתי מיד ניתדבתי, הוא כרגיל כל כך מיהר שפשוט הפליט לעברי "שוורצע חייע" דחף אותי בגסות לפנות לו את הדרך ושעט הלאה במורד המדרגות.. לצערי..אם זה מסקרן אתכם, לא ראיתי יותר מידי, זה ניראה כמו ג'ונגל של גרוטאות מגובבות זו על זו כשעשרות חוטים או שרכים ושאריות בדים מפוזרים ומתוחים בניהם, איך הוא מצליח לחיות שם בפנים? מה לעזאזל הוא בונה שם?..אין לי מושג..

..וזהו.. זוהי שיגרת ימיו ולילותיו של השכן שלי, גולד,

וזה לפחות כל מה שאני יודע לספר עליו…

גולד..

כעת לפניכם אותו הסיפור אך מנקודת המבט של הדמות עצמה -גולד- נכתב במקור בגרמנית

…יש רק עוד ….בקושי 3 שעות עד למחיקת אוקלהומה על ידי הטורנדו אבל אני מאמין שאספיק עד אז להשיג שרפרף מעץ, לכן זאת הזדמנות, עלי לכתוב הכול עכשיו, בקצרה ומהר,
אי אפשר לדעת מתי הוא יקרא לי שוב, כבר הרבה זמן שאני מחכה לפרק זמן כמו זה,
פרק זמן של הפוגה, כדי שאוכל לתעד, להסביר איך הכול התחיל, כי זה הכרחי, אני יודע, מרגיש את זה, שקיצי קרב, והידע הזה שנגלה לי, אסור שיאבד, חייב אני להעבירו הלאה,

קשה לי להיזכר מתי בדיוק זה התחיל וכיצד, אני בכלל לא בטוח כמה זמן בדיוק זה כבר נמשך ..איבדתי כבר תחושה, הכל ניראה אותו הדבר מאז אותו יום, כמה שנים לפני קום המדינה, שגיליתי שחבר ילדות שלי שנלחם עימי בפרטיזנים כלל לא מת והוא חי ובריא פה בארץ. רציתי להפתיע אותו, השגתי את כתובתו בפתח תקווה ונסעתי לשם, באותה תקופה פתח תקווה עוד הייתה יותר חולות מאשר בתים ואני עוד הייתי נער צעיר סקרן ותאב הרפתקאות.. "אובר חוכם" שכזה.. וכשעליתי לראשונה באותו חדר מדרגות ולפתע פנתה אלי אישה דיי מבוגרת וביקשה ממני שאבוא אחריה, לא יכולתי לסרב,

אני זוכר שנכנסתי אחריה לדירה הזאת שבקומה השנייה שהייתה מבולגנת בצורה מחרידה, כמעט כמו שהיא עכשיו והיא, האישה, אמרה שהיא יוצאת רק לכמה רגעים ותכף תשוב..

חלפו רק כמה שניות מרגע שסגרה אחרי את הדלת עד לפעם הראשונה ששמעתי אותו.. ממש שמעתי אותו בתוך הראש שלי … הוא אמר "בעוד 20 דקות בדיוק אמריקה תשלח 2 מטוסים להטיל פצצת אטום על הירושימה, מיליונים יהרגו ועשרות אלפי אחרים יינזקו מקרינה שתשפיע עליהם ועל ילדיהם ועל ילדי ילדיהם שעתידים להיוולד, אתה יכול להספיק לעצור את זה אם תשים לום ממתכת חלודה בקצה השני של החדר ליד קופסת הנעלים שמסמלת את הירושימה.." חשבתי שאני הוזה ..למה אני שומע קולות ולאן נעלמה האישה ההיא, אבל משהו בדירה משך אותי להישאר..הסתובבתי בין החדרים, מוקסם לחלוטין עד שבשעת הערב אחזה בי לפתע תרדמה עמוקה ונרדמתי שם על הרצפה, למחרת התעוררתי בבהלה, סיוט תקף אותי בלילה, רצתי מייד לטרנזיסטור שהיה בפינת החדר ולא האמנתי למשמע אוזני, הוא לא שיקר, זאת באמת קרה, מיליונים נספו..עוד אני עומד שם ותוהה האם באמת שמעתי או לא שמעתי את אותו קול מאתמול והוא חוזר שוב "..אני מקווה שישנת טוב כי יכולת לעצור את זה.. עוד 18 דקות בדיוק תהיה רעידת אדמה במרכז אינדונזיה, רק 21 פצועים הפעם, אתה יכול למנוע את זה אם תניח 5 ק"ג של חול על הארונית הירוקה שמסמלת את אינדונזיה ונמצאת בקצה של הקיר המזרחי בחדר הראשון מימין" ..לא יכולתי להאמין שזה שוב קורה!, אבל אתמול, מה שהוא אמר.. זה בדיוק קרה!.. וחול?, הרי כל שעלי לעשות הוא לצאת החוצה ולאסוף …הייתי חייב לנסות, האם אני הוזה או לא? ..למחרת הקשבתי לחדשות, אינדונזיה ,רעש אדמה קל, נפצעו כמה עשרות ונהרגו רק שניים, הוא הסביר שלא דייקתי בשקילה של החול, הוא אמר 5 ק"ג ואני שמתי רק 4 וקצת יותר מחצי… 1970 הציקלון בבנגלדש, 1986 הצלנג'ר של האמריקאים והפיצוץ של הכור האטומי בצ'רנוביל, כן, ..כן.. אני ידעתי על כל אחד מהם לרוב משהו כמו 20 דקות לפני שהם התרחשו אבל לא תמיד הייתי מספיק להביא את מה שהוא ביקש.. ועוד כל כך הרבה פעמים שכן הצלחתי ואף אחד לעולם לא ידע… מפעם לפעם ככל שחלפו השנים, המרווחים שבין התראה להתראה הלכו ופחתו…רעידת האדמה שלפני כמה שנים בטורקיה?.. פספסתי ממש בכמה שניות, אם לולא נרדמתי מרוב תשישות באותו בוקר… ובאסון התאומים.. אף אחד לא יודע ולעולם לא ידע שמטוס נוסף היה אמור להתרסק על בנין הקונגרס האמריקאי.. לא הצלחתי להשיג מספיק בקבוקי חלב ריקים מזכוכית.. הם כבר לא כמעט מיצרים כאלה היום אלא רק מקרטון ובשקיות… העולם מסביב הולך ומשתנה..בזמן האחרון אני מרגיש שגופי מתחיל לבגוד בי, אני כבר יותר מידי מבוגר בשביל ההתרוצצויות האלה.. לא מעט פיגועים שהיו פה בארץ שפשוט לא הספקתי למלא את הדרישה בזמן.. אני לא יוכל יותר.. אני חייב מנוחה, נמאס לי לאכול שאריות מפחי זבל …..כהן, אני רואה אותו מידי פעם בחדר מדרגות, אני לא יודע אם הוא מזהה אותי או לא.. ואך אספר לו? הוא מבוגר יותר ממני, בודאי יחטוף התקף לב, הוא לא יאמין לי…. חייב לנוח, חייב לנוח…

אבל הנער הזה.. זה שתמיד מביט בי כשאני רץ בחדר המדרגות, שפעם אחת הצליח להציץ לתוך הדירה שלי.. הוא ניראה לי סקרן מספיק.. אולי.. אולי..

אולי אחייך אליו היום ואזמין אותו להיכנס פנימה, אומר לו שמייד אני חוזר ואסגור אחרי את הדלת….בדיוק כמו שהאישה ההיא עשתה לי ��ז.. ואז אולי.. אולי הוא יהיה זה שישמע שעוד פחות מ 3 שעות טורנדו הולך למחוק את כל אוקלהומה…