אינטנרט – דורון וולף

איך פייסבוק הרג את הבלוג (שלי)

דורון וולף — Wed, 06 Feb 2019 22:26:59 +0000

היו היה..

תחזיקו חזק.. רגע קל של פיהוק היסטורי – אי שם בשנת 1998, עוד טרום עידן הפייסבוק, התחלתי לראשונה להעלות בצורה מסודרת טקסטים שלי לאינטרנט, ורק מתישהו בשנת 2007 גיליתי את עולם הבלוגים בכלל ואת וורדפרס בפרט כפלטפורמה נוחה לכתיבת וסידור פוסטים בפורמט של בלוג.
מאז כמובן זרמו הרבה טקסטים באוטוסטרדת האינטרנט ומתי שהוא ב 2005 פייסבוק נפתח לקהל הרחב (ולא רק לאוניברסיטאות) אבל כנראה שפחות או יותר רק ב- 2015, לפחות מבחינתי, האיזון בן שיתוף טקסטים אישיים בבלוג לבן שיתוף טקסטים בפייסבוק השתנה והכף הוכרעה לטובת הפייס,
אם בהתחלה בשבילי הבלוג עדיין היה העיקר או לפחות עדיין שימש לטורים ארוכים/רציניים ופייסבוק היה מעין גימיק או מקום לטקסטים קצרים בלבד, לפתע, גם בגלל רמת האינטראקציה הגבוהה שטקסטים קיבלו שם מול חברים וגם בגלל רמת הזמינות (ורמת המחויבות הנמוכה יותר לאיכות הטקסט) נהיה יותר ויותר קל לשגר טקסטים בעיקר לפייסבוק,
אבל כמובן ש"עבירה גוררת עבירה" ועם הזמן גם הרגיש יותר קשה ומופרך לכתוב טקסטים ארוכים בכלל וכך הבלוג התייבש פחות או יותר ונעצר במקום.
הטקסט הזה כאן הוא לא ממש כתב אישום מול פייסבוק אלא סתם תחושת ייאוש של 'יחסינו לאן', כי מה שעוד יותר עצוב בכל הסיפור הזה הוא שגם בפייסבוק אני כבר לא כל כך ניהנה לכתוב,
במשך תקופה ארוכה הבחנתי שהרבה מחברי משתמשים בפייסבוק להתגוששות פוליטית מנומסת יותר או פחות (או פחות מפחות) וזו כמובן זכותם וגם ייתכן שחלק מהם בינתיים כבר נרגעו וחזרו להעלות רק פוסטים של חתולים אבל כך או כך בשנים האחרונות מצאתי את עצמי ממעט להיכנס אפילו לפייסבוק.
גם בזמן האחרון כשכבר יש לי משהו להגיד זה לרוב אנימציה או ציור חדש שעשיתי ואז הוא כבר נשלח אחר כבוד ובזריזות אל חשבון האינסטגרם שלי (ואולי גם לפייס אבל באמצעות שיתוף אוטומטי אגבי),
שוב, זה יותר קינה מאשר האשמה, ואם זו כן האשמה אז זו האשמה עצמית, כי אני ממש לא חושב שפייסבוק הרג את עולם הבלוגים, בסופו של דבר זו מאוד תלוי בבעל הבלוג ובמטרות שהוא רוצה להשיג ובייעוד שהוא מיעד לבלוג שלו, גם בימים אלה אני עדיין עוקב אחרי בלוגים בארץ ובעולם (חלקם של חברים טובים שאני מכיר אישית) שמעלים תוכן חדש על בסיס כמעט יום-יומי ומשגשגים ביותר גם מבחינת איכות החומרים וגם מבחינת כמות העוקבים וכן הלאה.
…אגב, יכולתי גם, עדיין יש לי במגירה לא מעט טיוטות של פוסטים בעיקר בתכנים מקצועיים אבל גם חוויות די מעניינות שקשורות לעבודה שלי בעיצוב, שתכננתי להעלות על בסיס שבועי, אבל איכשהו הדרייב שהיה לי בעבר לשבת ולהשקיע בטקסטים התמוסס

אז מה בשורה התחתונה?

האמת.. אני עוד לא בטוח, אבל הייתי חייב להכיר בזה וגם לפרוק את זה, את הקינה הזאת על גסיסתו של עולם הכתיבה כמו שהכרתי אותו פעם, הייתי חייב לכתוב את זה איפשהו, ואז שנייה לפני שרצתי לרשום את זה בפייסבוק, חשבתי, רגע… עצור .. זה יכול להיות דווקא אחלה פוסט לבלוג..
אז נכון ששנייה אחרי שאני אפבלש את זה כאן, כנראה שאני עדיין ארוץ ואשים לינק לזה בפייסבוק, אבל אולי יש פה גם צוהר לתקווה שאני אצליח שוב לחזור מידי פעם ולכתוב פה כמו בעבר,
נו טוב.. תחזיקו לי אצבעות ולהתראות בבלוג פוסט הבא …שיהיה בטח כנראה רק בעוד שנתיים או משהו כזה אבל בינתיים אני אופטימי

חשיבה חדה (ספר מומלץ)

דורון וולף — Mon, 20 Jul 2015 09:41:21 +0000

עומס המידע (המוטה)

לא מעט מהויכוחים שיש לי עם חברים בפייסבוק או במציאות, אומנם נובעים מדיעה אישית אבל מתבססים כביכול על מחקרים
לאחרונה שמנו לב שתמיד יהיה לכל אחד מאיתנו מחקר ׳מפוצץ׳ מהאינטרנט שמגבה את הדיעה שלו – והרי כיצד זה ייתכן?
מהסיבה זו נושא עומס המידע (ועומס המידע המוטה) תמיד תיסכל אותי,
אך תסביר למישהו שהעבודה שרשום בכותרת ׳מחקר מדעי׳ ושזה נמצא באינטרנט אינו בהכרח מהווה הוכחה חותכת?
לכן אני רוצה להכיר לכם ספר ..וגם להכריח אתכם לקרוא אותו.. אם הייתי יכול..
נכון.. קשה לכתוב, בלי להשמע נדוש ולעוס, על העומס הנ״ל שיש בימינו מהאינטרנט בלבד ואמצעי התקשורת בכלל,
טחנו את זה כמעט מכל כיוון.. והנה בכל זאת ספר שמביא זווית שהיא לא רק חדשה אלא גם כתובה בצורה מעניינת,

צרפו לרשימת ספרי החובה שלכם

מעבר לעניין שיש בו (כי יש לא מעט ספרי ׳מדע פופלארי׳ מעניינים בשוק) הספר הזה הוא, לעניות דעתי, ספר חובה לכל אדם באשר הוא
כי בדיוק כמו שאי אפשר כבר ללמד ׳גולש חדש׳ מה זה דואר אלקטרוני בלי להזכיר לו באותה נשימה שצריך להזהר מספאם ומכתבי שרשרת
כך גם, בימינו, הכרחי לכל מי שסומך על האינטרנט כמקור מידע, לקבל כלים בסיסיים שהספר ׳חשיבה חדה׳ נותן, כמו לדוגמא כיצד לדעת להבדיל ולסנן בין עובדות יבשות לבין דעות,
בן מחקרים מדעיים לבן פסאודו מדעיים ..וגם כיצד להבין לבד מתי ייתכן מאוד שהם מוטים (גם אם בשוגג)

חשוב לציין שההסברים בספר נוגעים לא רק לעושר המידע שבאינטרנט אלא לחיי היום יום בכלל והם מדגימים הטיות פשוטות (ומסובכות) בהם אנחנו עצמנו נגועים כולנו,
אחרי קריאה בו מבחינים הרבה יותר בקלות כיצד מידי יום אנחנו משלים את עצמנו או נותנים לאחרים להשלות אותנו בגלל האופן שבו מוחנו עובד

מדע שכיף לקרוא

מעל להכל חשוב לי להדגיש שלהבדיל מלא מעט ספרים מדעים אחרים, הספר הזה כתוב בצורה מעניית עם הרבה דוגמאות כיפיות שאפשר גם להתנסות בהם
כאמור בעיני הוא מהווה סוג של ידע בסיסי להתמודדות נכונה עם הצפת המידע המוטה שקיימת בימינו
אני שמח שגילו לי אותו ואני ממליץ עליו בחום לכל אחד (ומי שמכיר אותי יודע שאני לא נוטה להמליץ פה על ספרים או סרטים בכל שני וחמישי..)
מי שרוצה עוד פרטים על הספר הסופר וכמובן גם איפה אפשר לקנות, אפשר למצוא אותם כאן

הסקר המיתולגי – 2014 !

דורון וולף — Mon, 01 Sep 2014 16:23:57 +0000

למי שאין כוח לכל הבלה בלה של ההקדמה שילחץ פה כדי לקפוץ ישר לסקר

הבלה בלה (..סוג של הקדמה)!

הכל התחיל לפני הרבה שנים כשאחותי וגיסי היקרים העלו סברה מסקרנת: כמעט כל מי שאוהב קינמון גם שונא קימל!
באותם ימי קדם, הייתי צעיר פוחז, פייסבוק לא היה קיים, אתרים מפלאש היו ״הדבר!״ ובלוגים זה היה בכלל נועז וחדשני
..ככה מפה ושם התגלגל לו הרעיון, נהפך למעין שאלון אינטרנטי (שכתבתי ב html וקצת js של שנות ה 90) שנתן פידבק בלי באמת לאסוף נתונים
בזמנו זה היה קוריוז חביב אבל היום בטח ייראה דיי מגוחך (..ואגב הוא עדיין עדיין חי לו בצינעה באתר הישן שלי ..למוצא הישר מובטחת הנאה מפוקפקת..)

מאז כידוע זרם הרבה ביוב בירקון ..עד שלפתע פרץ לו מבצע צוק איתן!
מה שהביא לי (בין מרדף אחרי זורקי אבנים ובקבוקי תבערה וסיורי ג׳יפים בלילות ..הייתי באיזור דרום הר חברון…) המון שעות מתות שהייתי צריך להרוג
וככה יצא שבזכות החמאס אני עושה לכם פה טרור עם חידוש מסחרר לסקר המיתולגי!
אז נכון.. גם עכשיו זה לא יותר מגדר קוריוז חביב, גם אין פה ממש תשובות נכונות או לא נכונות
וכנראה שגם לא נוכל לקרוץ מהסטטיסטיקות שיצאו בסוף הוכחה מדעית..
אבל נראה שבהחלט נוכל לקרוץ אחד לשני שהיה חביב, מפתיע והכי חשוב: האם באמת יש רוב מוצק שאוהב קינמון וגם שונא קימל (או להפך)?

תודו!..תודו שגם אתם במתח.. מתהפכים בלילה במיטה וכוססים אצבעות כל היום..

הסקר!

יאללה למה אתם מחכים? השאלון פה ממש לפניכם
רק 15 שאלות …ובסוף כמובן אפשר להציץ בתוצאות ולהשוות לחבר׳ה האחרים!
(ומי שיש הצעות לשיפור אז כמובן שאפשר פה בתגובות..)
Loading…

סיימתם?
לכל מי שסקרן לראות אך אחרים ענו אני מרשה להציץ (אבל באמת רק אחרי שסיימתם!) פה

תו המשפחה (עבודה בתהליך)

דורון וולף — Sun, 26 May 2013 13:45:12 +0000

איך הכל התחיל?

המשך…

פייסבוק כחממה לקיצונים

דורון וולף — Sun, 21 Apr 2013 15:14:26 +0000

פייסבוק הוא לא רק מוח כוורת..

קשה להתעלם מעוד ועוד עדויות שמראות שהפייסבוק הוא כמו מוח כוורת, קולקטיב של מחשבות, שחושב פועל וגם מחבק או מעניש "בשם העם",
אבל אני רוצה להצביע אל דווקא על תהליך הפוך, בין כל הקולקטיב מסתתרים גם קבוצות סגורות, או אפילו בודדים, שהפייסבוק, למרות אופיו החברתי לכאורה, הוא בשבילם כר פורה לכל מה שהפוך מדעת הרוב והמרכז השפוי
כבר כתבתי פה בעבר על כך שהרשתות החברתיות מספקת את הדחפים האנושיים שלנו לשתף אם מצד הצורך האנושי הבסיסי לשתף ולקבל בפידבק (ורצוי שיהיה פידבק חיובי) ואם לפעמים מצד צורך נרקסיסטי שלעיתים גורם לצעירים לחשיפה מוגזמת ומסוכנת, אלא שלאחרונה אני נתקל יותר ויותר בסוג חדש של חשיפה והיא של דעות קיצוניות דווקא,
דיעות כאלו שהייתם חושבים שבגלל הליגיטמיות הנמוכה שלהם לכאורה בעליהן היו אמורים להצניע אותם, ואכן גם לא חסר סיפורים על כאלו שלא הצניעו ולדוגמא העלו תמונות של התעללות בעלי חיים וכתגובה הרשת הענישה אותם על זה, במקרים האלה אותו 'קיצון' באופן מובהק היה גאה וחסר מודעות לחלוטין לבעיתיות שבמעשיו,
אני מדבר על אנשים שכן מודעים, שמנצלים את המבניות של פייסבוק כדי לצור לעצמם קבוצה סגורה של yes man -ים,
על אנשים שפייסבוק בעצם מאפשרת להם להתבודד עם המראה שלהם, עם אנשים כמותם, לא משנה כמה הם יוצאי דופן.

למה אני מתכוון?

פייסבוק, לפחות נכון לתאריך כתיבת פסוט זה, באופן מובנה מעודד like ולא ממש מאפשר את ההפך, אומנם יש unlike כדי לבטל like שכבר עשית ,אבל פרושו הוא רק חזרה מהלייק ולא dislike,
נכון שכאשר אתם נתקלים במשהו שמכעיס או פוגע בכם וכו' אז אפשר לגנות בתגובה (וכאמור, כמו במקרה של הבחור שהעלה תמונות שלו מתעלל בבע"ח, ההתנפלות ההמונית עליו אכן לימדה אותו לקח) אבל ברוב המקרים, קל יותר יותר לעשות לייק או לא לעשות, זהו, מעטים שהדבר נוגע בהם ואכפת להם, משקיעים בתגובה לפוסט שהטריד אותם ו/או מוכנים להתחיל להתפלש בבוץ הטוקבוקיסטי והשאר מדפדפים הלאה (לפעמים פשוט כי באמת עדיף לא להאכיל את ה��רול)

וככה בעצם כל אחד יכול, שלא כמו בעולם האמיתי, לחסום את מי שלא מתאים לו או מציק לו בתגובות סותרות יותר מידי ולברור לעצמו, בהדרגה, קבוצת מגיבים שנעים בין השקפה דומה לשלו ועד לגבול של עדת מעריצים פרטית,

ככה לכל אחד יש את האפשרות לצור לעצמו בהדרגה, לעיתם באופן מודע לחלוטין ולעיתים מבלי לשים לב, בעצם סוג של קהל אוהד אינסטנט ולא תמיד פלורליסטי באמת.

נכון, לא כולם, יש כאלה שמקפידים על מגוון חברים מכל הגוונים וגם על להיות פוליטקלי קורקט בכל פוסט או תגובה שלהם

אבל יש רבים אחרים שהמבנה הזה של הפייסבוק מתאים כמו כפפה לדיעות הקיצוניות שלהם בנושאים שונים

הם מתחברים סביב אנשים בעלי דיעה דומה, מסננים כאלה שסותרים את דעתם הפרובוקטיבית (למעט אלה שאוהבים להטריל ונהנים מהוויכוח) ונשארים עם חבורה של קיצוניים כמותם שנותנת אקו לכל פוסט פרובוקטיבי שהם מעלים

את האקו הם מקבלים מהמגיבים אם על ידי לייק ואם על ידי הסכמה והקצנת דברי כותב הפוסט בתגובות שלהם

וסבבה להם, הם ברוב המקרים עשו זאת באופן לא לגמרי מודע ועכשיו הם אופוריה שהדיעות שלהם לגיטימיות ולא הם היחידים שחושבים כך, להפך, יש רבים שמסכימים להם ומעטים שמבקרים אותם, לא משנה כמה קיצונית הדיעה שלהם
מהבחינה הזאת פייסבוק בעצם לא באמת מעודד שיחה פלורליסטית והוא בכלל לא תמיד 'מוח כוורת'

הוא כן כמו קבוצות שמדברות בתוך עצמן במקביל כאשר פשוט יש אנשים מסוימים שנמצאים ביותר מקבוצה אחת.

בשלב הזה כבר היה מן הראוי שאביא לפחות דוגמא אחת או שנים לדברי אך לצערי הדבר לא אפשרי מבחינה טכנית:
אם אקשר בלינק למישהו שמתאים לתיאור הנ"ל אך אינכם חברים שלו בפייסבוק, לא תוכלו לראות את דבריו
מהמעטים שאולי כן זה מתאפשר טכנית אני מודה שאני חושש לעשות זאת כי אין לי רצון להתעמת איתם.

אני חושב שלמרות זאת, ואף על פי שזה הכי טבעי להתחבר (בפייסבוק או בכלל) קודם כל למי שדומה לך
עדיין, מהדברים שהעלתי פה, אולי צריך כל אחד לשאול את עצמו, האם הוא לא מגביל את עצמו לקהל מאזינים שנוח לו
רק כדי לא ללהתמודד עם תגובות שקשה לו לענות עליהם, ולא משנה אם זה על תמונות שלו או דיעות פולטיות. בקיצור: אם אתם רוצים לצמוח קצת מעבר ל comfort zone שלכם,
אם אתם באמת רוצים להתחבר, אתם צריכים להיפתח..

לסיום:

אני חייב לסגור בציטוט מתוך דבריו של Neil Strauss על מיקרו בלוגינג (כמו פייסבוק) ורשתות חברתיות,
הציטוט הזה לכאורה במידה רבה סותר מאוד את כל מה שכתבתי פה הרגע, אבל אני חושב שמי שיעמיק בין השורות יבין שהוא בעצם גם מתאים לגמרי,
כי הוא דור�� מאיתנו לא להתנהג באופן צפוי, לא רצות באופן אוטמטי את עדת נותני הלייקים שלנו ולתת להם דווקא את האייטם שברור לנו שממנו נפיק מהם הכי הרבה לייקים ותגובות אוהדות
הוא דוחף אותנו לייחודיות, למקוריות לחדשנות..אבל לא לקיצוניות..
וזה הציטוט:

Share what makes you different from everyone else, not what makes you exactly the same. Write about what’s important to you, not what you think everyone else wants to hear. Form your own opinions of something you’re reading, rather than looking at the feedback for cues about what to think. And …don’t waste your time in pursuit of a quick fix of self-esteem and start focusing on your true passions

מה קורה למותג שמונחה ע"י פופולריות

דורון וולף — Sun, 17 Mar 2013 13:07:52 +0000

כבר כמה ימים שהרשת גועשת בגלל הכרזתה של גוגל על סגירת google reader, לא, זה לא עוד פוסט על אלטרנטיבות למבוהלים ממותו של קורא ה- RSS המיתולוגי,
זה ניסיון להאיר אך חברות שחושבות על פופלאריות כמדד עיקרי לאיכות הם, לפעמים, סימן ההיכר למותגים שמניחים את הרגל הראשונה שלהם בקבר.. האם זה נכון גם במקרה הזה?

איפה ה-RSS?

יש בחור מקסים בשם רן סגל, אני רואה בו חבר שלי, הוא בעיני גם אחד מהעצבים הכי מוכשרים שאני מכיר בחיי הקצרים וגם (אם נכנסתם ללינק האחרון אז כבר ראיתם) בר סמכא בנושאי מיתוג,
נידמה לי שאיפשהו בסוף 2010 תחילת 2011 התחלתי לקורא את הבלוג המצוין שלו (זה שבלינק..) ואחד הדברים הראשונים שכמובן עשיתי בתור קורא בלוגים ותיק היה לפנות לרן ולשאול אותו על הבלוג שלו (בערך באותו טון שיאיר לפיד שאל איפה הכסף): "רן איפה הלינק ל- RSS ?"
את הלינק (למרות שהוא עדיין לא שם) מצאתי, בהיותי גיק, די בקלות בכוחות עצמי, אבל כך או כך משם התפתחה בן רן וביני שיחה על התישנותו של פורמט ה'רסס' (תסלחו לי על הגיור המהיר, אין לי כוח להקליד את זה כל פעם באנגלית) והעובדה שהיום אנשים כבר מתעדכנים בעיקר דרך הרשתות חברתיות,
אני זוכר שניסיתי להסביר שהרסס עדיין חי ובועט, הוא רק שינה צורה, עובדה שגם היום ממש, האפליקציות הכי טרנדיות (כמו flipboard) לא היו מתפקדות בלי טכנולוגית הרסס
ושבכל מקרה אנשים שעוקבים אחרי כמות גדולה מאוד של בלוגים ואתרי חדשות (בעיקר עורכי תוכן וכדו' אבל גם אחרים) כן חייבים 'אגרגטור' מסודר יותר (ולא מגזיני כמו אלה שיש לאייפד, אלא "מיושן" כמו ה'רידר') שירכז עבורם את המידע בצורה מסודרת ונישלטת (או אם להשתמש באבחנה המדויקת שכתב חנן כהן בבלוג שלו: יש שני סוגי אנשים. הסוג הראשון אומר "יש יותר מדי מידע בעולם. אני אתן לרשות החברתיות שלי לסנן אותו בשבילי ולהציף את מה שחשוב. אם לא ראיתי את זה, לא נורא".
,הסוג השני אומר "יש הרבה מידע בעולם. אני צריך חלק מהמידע הזה. אני יודע באיזה ערוצים נמצא המידע הזה ואני לא רוצה לפספס את מה שעובר בערוצים האלה".)
אני זוכר שגם רציתי להראות לו איך הפיד בפייסבוק ממשיך וימשיך לשדר רסס עוד הרבה אחרי שכולנו נמות, אבל ת'כלס זה לא באמת משנה, גם אם כן הייתי "מנצח" בויכוח ההוא, בקרב ללא ספק הפסדתי..
כבר ממזמן הבנתי שהרשתות החברתיות גורמות לשינוי הזה באינטרנט אבל באותו יום בעקבות אותה שיחה נפל לי סופית האסימון שיש סיכוי שגוגל יום אחד, בדיוק כמו שהם הרגו את google sync לבלאקברי מחוסר פופלאריות (שזה אני דווקא יכול להבין), יחליטו יום אחד להרוג גם את ה- reader (שממנו יותר קשה לי ולרבים אחרים להיפרד..), עכשיו שאני כותב על זה פה (וקצת פולש לתחום המחיה של הבלוג של רן..סליחה!) זה סוג של סגירת מעגל..
הסימנים למוות המתקרב כבר היו שם ממזמן, הפסקת התמיכה והפיתוח הטכנלוגי, אפשרויות השיתוף הפנימית שנעלמה, החלפת כפתור הלייק (שהיה בצורת סמיילי ולא היה אז עוד קשר ללייק העתידי של פייסבוק) בכפתור ה1+ וכן הלאה (וככה מתוך ניסיון לדחוף את הרשת החברתית שלהם הוציאו גוגל את כל האלמנטים החברתיים שהיו ברידר ולמעשה היוו גורם עיקרי בהאצת הגסיסה שלו)

סו פאקינג וואט?

ועכשיו בעצם מתבקשת השאלה: 'סו פאקינג וואט?', גוגל הם חברה כלכלית שרוצה להתמקד במוצרים שיצליחו ויהיו פופלרים, פיר היא עשתה צעד לכאורה הגיוני, לא!? מה כבר קרה? למה שזה יפריע לאדם הקטן?
התשובה מורכבת: אם נתחייס רגע רק ל'גוגל רידר' כמוצר, יתכן שהאדם הקטן שקורא את התכנים שלו נניח רק בפייסבוק, כנראה באמת לא יופרע מזה, יכול להיות שבשלב מסוים בעוד כמה חודשים הוא יגיד: "היי! רמת התכנים בפיד שלי ממש ירדה" ויקלל את האלוגריתם של פייסבוק, או סתם את מארק צוקרברג.. ויכול להיות שלא, כי זה גם תלוי מי החברים שלו, מה הם מציפים לו בפיד ומה רמת התכנים שאליה הוא מצפה, אבל בסופו של דבר רוב התכנים האיכותיים באמת מגיעים מאתה קבוצה של 'עורכי תוכן' שמשתמש בכלים כמו גוגל רידר כדי לעקבו אחרי עשרות אם לא מאות אתרי חדשות ובלוגים ביום ואז לסנן אותם ולהעביר את המובחרים שבהם לקוראים שלהם באתר שלהם ו/או רשת החברתית ולמעשה הם גם אלה, שלמרות היותם מעטים, מייצרים הכי ה��בה תעבורה חיובית ברשת!

כן, כן.. חשוב שתפנימו שחלק גדול מהמומחים ומובילי הדיעה שאליהם אותם פונים ואחריהם אתם סומכים ברדיו בעיתונות ואינטרנט הם דווקא אותם משתמשים קוראי רסס 'מיושנים'! וכשגוגל סוגרת את הרידר מטעמי פופולריות, היא חושבת על כמות ולא על איכות…
נכון, נהר האינטרנט ימשיך לזרום, שדרני רדיו עיתונאים עורכי תוכן גיקים טכנולוגים ואחרים שכן יתמידו, בסוף ימצאו להם תחליף אחר לקורא הרסס האהוב (פה אפשר למצוא כמה הצעות מוצלחות) אבל בהתנהגות הזאת גוגל בעצם גם לא שונה מאותו חלקאי שמרסס את הדבורים בשדה שלו כי חושב שהם מזיקים ולא מבין שהם חלק מאקו סיסטם אחד גדול ולמעשה הוא מחליש את עצמו ואת שאר המערכת כשהוא מחסל אותם
שלא לדבר על זה שאפילו רק מבחינת יחסי ציבור (ויעיד על כך הרעש המטורף שיש עכשיו על הנושא בטוויטר ושאר הבלוגוספירה) אין ספק (שלא כמו החיסול של google buz לדוגמא) שאת גוגל רידר פשוט לא נכון מותגית לסגור, במיוחד בעידן האינטרנט שבו הכל לא יציב וארעי, יחסים ואמון ניבנים לאורך זמן, כשמובילי דיעה שרגילים להמליץ על גוגל לחברים פתאום מגלים שגוגל סוגר להם את הברז לשירות שהם כל כך נשענים עליו (ולא שירות חדש וניסיוני כמו google wave) – אזי האמון הזה מופר, אני כבר לא בטוח שאמליץ לחברים להשתמש לדוגמה ב- 'גוגל דרייב', מנין לי לדעת שעוד כמה זמן גוגל תחליט שגם הוא כבר לא ריווחי לה ותוציא גם ממנו את הפלאג?
אלא אם גוגל תחזור בה מההחלטה בעקבות הרעש התקשורתי, אבל במידה מסוימת הנזק כבר נעשה.

תופעות לוואי

..במאמר מוסגר – סייד אפקט ענקי נוסף לסגירת גוגל רידר: גם לא מעט בלוגים יאבדו את עשרות ומאות קוראים נאמנים שעכשיו ניתק מהם ערוץ העידכונים הישיר של הבלוג ופשוט יגוועו בעקבות מהלך הזה.. למה? כי הרבה מהקוראים יתיאשו ולא יעברו לקורא רסס חדש, קוראים חדשים יותר בוודאי גם לא ינסו את פרומט הרסס וכעת נותרנו בעצם רק עם הרשמה לעמוד יעודי שבעל הבלוג צריך לצור לעצמו בפייסבוק ואז לקוות שיצליח ל��רום לכולם לעשות לו שם לייק 'מחדש' ושפירסומים שלו שם יצופו מספיק גבוה בפיד חדשות הפייסבוק של הנרשמים (כלומר במקום דחיפת עדכון אוטומטית ברסס של הבלוג צריך עכשיו פרסום כפול גם בבלוג וגם בפייסבוק בעמוד נפרד מעמוד פרופיל המשתמש של הבלוגר בפייסבוק איזה טירטור..ואז גם להתפלל לאלוהי צוקרברג שיפלה אותנו לטובה).. תודה לכם גוגל שהרגתם את הערוץ הישיר המושלם בין כל בלוגר באשר הוא לקהל הקוראים שלו.. נכון הקוראים האדוקים כן ישארו בקורא רסס אחר או בעדכונים באימייל או כן בפייסבוק ובכל זאת, הנזק כבד ביותר.

בשורה התחתונה, לאן הלאה מכאן?

אולי תשאלו: "נו שויין.. זה רק מוצר אחד של גוגל.. זה לא באמת ישפיע עליהם.." האמת, בגדול, נכון!
אבל השאלה האמיתית היא: לאן גוגל ממשיכה את דרכה, ייתכן שזה רק ארוע חד פעמי, ואם כן אז אני מסכים שהוא נסלח
גם יתכן ייתכן גם שבמבט לטווח הארוך, הצדק איתם כי אחרי הכל הם חברה שצריכה להרוויח כלכלית ולכן לפעמים צריכה לוותר על פיתוח מוצרים שלדעתם לא מספיק רווחיים ו/או מעולים לטובת כאלה שהם כן או שהם טובים יותר (אני זוכר שבעבר מאוד התאכזבתי מחוסר הפיתוח של 'גוגל בוקמרקס' אבל בסופו של דבר גוגל יצרו את דפדפן כרום שבתוצרתו הנוכחית מסנכרן למשתמשים שלו כמובן גם בוקמרקס אבל עוד מיליון דברים אחרים ובעצם מייתר את המוצר הישן וטוב שכך)
אבל אם לא וזהו אכן מהלך שיטחי ללא עומק שבאמת הולך לאפיין את גוגל ויחזור לעיתים קרובות מדי אז לא אתפלא אם מה שקורה לגוגל עכשיו הוא בדיוק מה שקרה ל- AOL הענקית של שנות ה-90…

אז השאלה היא האם אך ורק פופולאריות הינחתה את גוגל בהמלך של הריגת ה Reader שלהם או היגיון יותר עמוק שמתייחס לעוד אלמנטים כמו תחלופת טכנולוגיה והעברת משאבים לטובת אלטנטיבות מוצלחות יותר? ימים יגידו..
אם צלחתם את הפוסט הזה עד לסופו, אני מאוד גאה בכם ורצה להודות לכם על שקראתם, בתקווה שנהנתם
קוראים לי דורון ואת הפוסט הזה לא הייתי מצליח לכתוב אלמלא הייתי משתמש קבוע של קורא רסס כמו 'גוגל רידר'..

הדלת האחורית – גם בסמארטפון!

דורון וולף — Thu, 21 Apr 2011 02:32:28 +0000

..שמח לבשר לאוחזי/ות האייפונים (וגם לסמארטפונים אחרים) שחיכו וציפו בקוצר רוח.. סוף סוף מצאתי את הזמן, עשיתי קצת גוגל, התקנתי את התוסף המתאים וככה באיחור ניכר אבל עדיין אופנתי, כל מי שגולשים/ות אל הבלוג 'הדלת האחורית' דרך האייפון/סמארטפון שלהם/הן באופן אוטומגא'יקלי יראו אותו בגרסא הרבה הרבה יותר מותאמת ונוחה לסלולארי (במקום בגרסא המלאה שאינה נוחה למסכים קטנים)! אז יאללה! נסו ותיהנו (ואם נתקלתם בתקלה – אנא דווחו)! הערות:

מי שבכל זאת רוצה דרך הסמארטפון לראות את הבלוג בגרסא המלאה יכול פשוט לגלול לתחתית העמוד ושם לבחור באופציה לכבוי התצוגה המותאמת לסמארטפון
לא….. אתר הפלאש שלי לצערי לא יטען בכלל כמו שצריך באייפון ..ולמה? כי לסטיב ג'ובס יש ��חמות בנושא זה (אותם הוא מגבה בתירוצים שמרוצים..) לעת עתה למרבה האכזבה לא מצאתי דרך פשוטה להתגבר עליהם..
אם אתם בעצמכם בלוגרים ומעונינים גם בקסם הזה אצלכם בבלוג, אתם יותר מוזמנים לקרוא את ההמשך..(אם אתם לא – לא כדאי, זה סתם ישעמם אותכם..)

מבחינה תאורטית זה אמור לעבוד עבור כל מי שיש לו בלוג וורדפרס עצמאי ומעונין גם לעשות את ההתאמה לסמארטפון אם הבלוג שלכם באנגלית פשוט התקינו מכאן את הגרסא האחרונה של התוסף WPtouch עבור וורדפרס אם הבלוג שלכם בעברית וחשוב לכם שיהיה יישור מימין לשמאל תאלצו לבחור אם להתקין את גרסאת ה-pro בתשלום של התוסף הנ"ל מהאתר הרישמי שמבחינה תאורטית לפי טענת התמיכה שלהם מציעה אפשרות ליישור הטקסט מימין לשמאל …או לחילופין לנסות מפה את הקומבינה שכנראה שהחיסרון היחידי שלה הוא שנכון לעכשיו היא עובדת רק עם גרסא ישנה יותר של התוסף (ותודה לגיל ברגר שהבאיני עד הלום!)

עבודות חדשות באתר! (חדשות האתר)

דורון וולף — Mon, 09 Aug 2010 20:37:54 +0000

שמח להודיע שאחרי עיכובים רבים, סוף סוף….הן פה!
מצאתי קצת זמן להעלות חלק מהעבודות שהצטברו להן במגירה בזמן האחרון
עדיין אין פה הכל..אבל יש בהחלט לא מעט!

אתם מוזמנים להתרשם מהחדשים המרגשים:
ע��וד הבאנרים ומיני אתרים ועמוד עבודות פרינט
(שאותו אפשר למצוא גם בתצוגה מוגדלת!)

הסנדלר הולך יחף..אבל פה ושם הוא תופס לו איזו גרב..

פייסבוק משתלטת!..גם על הבלוגים

דורון וולף — Tue, 27 Apr 2010 01:13:52 +0000

אם עדיין לא שמתם לב, בתחרות 'מי משתלט על הרשת יותר' לאחרונה פייסבוק מתחילה לעקוף את גוגל בסיבוב וגם אתם מושפעים מזה!

למזלנו (או לרוע מזלנו?) המפתחים של פייסבוק הבינו את החשיבות (והרווח שהם יכולים להשיג) מהחיבור של פייסבוק גם לאתרי תוכן עצמאי מחוץ לפייסבוק ובכך להעשיר את הדו שיח שבתוך פייסבוק באלו שנמצאים מחוצה לו וזה כולל בן השאר בלוגים מכל מיני סוגים ופלטפורמות כמו וורדפרס
..אבל מה זה אומר מבחינתכם?

זה אומר שמעכשיו, בנוסף לדירוג באמצעות כוכבים שקיים בבלוג זה כבר זמן מה, תוכלו גם לסמן like (כמו בפייסבוק) אם אהבתם את הפוסט
ואפילו להתחבר באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם כדי להשאיר תגובות (במקום באמצעות האימייל כמו שהיה עד עכשיו)

לא לדאוג – מי שמעדיף את מערכת השארת התגובות הישנה, היא עדיין שם,
אבל השארת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלכם מאפשרת לכם 2 יתרונות מגניבים ביותר:
1. כך תופיע תמונת פרופיל הפייסבוק שלכם ליד תגובתכם!
2. אופציונאלי – תוכלו להגדיר שהתגובה שרשמתם פה תופיע גם ב wall שלכם בפייסבוק (וכך גם החברים שלכם בפייסבוק יוכלו להתרשם ממה שהגבתם!).
אם תכנסו ותסתכלו על אזור התגובות למטה תוכלו לראות 'תגובת פייסבוק' שכזו לדוגמא – לחלוטין לא משוחדת!..
עריכה – ייתכן שתאלצו לחכות מ��ש מספר שניות כי 'תגובות פייסבוק' מתחילות להטען אל העמוד רק כמה שניות לאחרי שהעמוד עצמו מסיים להיטען

חשוב רק לזכור, אם זאת הפעם הראשונה שאתם משאירים תגובה באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם רצוי קודם להתחבר ורק אחר כך לרשום את הטקסט של התגובה

דיי מגניב, לא?

אהממממ.. אה..עכשיו בסך הכל רק נותר לי להתחיל למלא את הבלוג הזה בכל מיני פוסטים מעניינים כדי שיהיה לכם על מה להגיב
אהממממ בהחלט!….

עריכה:
אי שם בסביבות 2013 עברתי תבנית והתעצלתי לשלב את התוסף מחדש, עמכם הסליחה..

האייפאד לא ישנה את האינטרנט ..עדיין

דורון וולף — Thu, 08 Apr 2010 01:46:21 +0000

אחרי האייפוד והאייפון של אפל, הגיע עכשיו תורו של האייפאד!
למרות כל הדיווחים על ההיסטריה ליד החנויות וההזמנות המוקדמות ואולי גם דווקא בגלל כל אותם מאמרים שמהללים את האייפאד
או מכתירים אותו כלא מפחות מאשר "הדבר אשר עומד לשנות את פני האינטרנט (!!!)"
אני מרגיש צורך מוחשי לעמוד והשמיע ציוץ לטובת הדעה שמנגד:

אי אפשר, רציונלית, לחזור שוב ושוב על "העובדה" שהאייפד עומד לשנות את פני אינטרנט ובמקביל לציין את העבודה (או להתעלם מהעובדה) שהוא, לפחות בדגם הנוכחי שלו, מאפשר גלישה מאוד מסוימת – צרכנית יותר, יצירתית פחות, לא לכאלה שמקלידים הרבה, לא לכאלה שרוצים לצפות באתרים עם פלאש באינטרנט (נכון! האייפאד כמו האייפון לא תומך בפלאש!), לא לכאלה שעוברים בצורה הקלאסית מקישור לקישור, לא לכאלה שרוצים ל��תקין תוכנות נוספות (לא של אפל) על המכשיר ולהשתמש בו גם לשימושים הרגילים שלהם..לא לא ולא ועוד כל מיני המון המון 'לא' שהמקום פה צר מלהכיל.

מה כן? ממשק מגע ושימוש באינטרנט לבידור + אפלקציות של אפל בלבד וכו'

מה יוצא כל זה בשורה התחתונה? שאם כולם היו יכולים מחר להסתפק באינטרנט בידורי בלבד הרי שכל אותם נביאי זעם לגמרי צודקים,
אבל בפועל תמיד ישאר גוש מוצק של משתמשים שמעדיפים (ואפילו פשוט צריכים) את הגלישה הקלאסית ולא הבידורית, מפלטפורמה שאיתה הם יכולים במקביל גם לעבוד באופן מלא (מחשב בייתי עם כל עושר הפונקציות שהאייפאד לא יכול ולא מיועד להציע)

ובמילים אחרות – האייפאד דווקא פונה למי שרוצה גלישה אופנתית בכיף מהספה בסלון או תוך כדי ישיבה על האסלה בשירותים*

או בקיצור – הוא פונה לפלח מאוד מסוים שיש לו כסף מיותר למשהו שכרגע הוא "nice to have" אבל אם את/ה לא חובב גאדג'טים ושופע בכסף, בשבילך האייפאד הוא ממש לא "must have" (אפילו שהוא נחשב יחסית "לא יקר").

…ללא ספק כמו שהאייפוד והאייפון תפסו מבחינה אופנתית כך גם האייפאד בהדרגה ייתפוס לא מעט אנשים ובהתאמה עקב זאת יהיו יותר ויותר אתרים שמכוונים ומותאמים לסוג השימוש האייפאד מציע כי זה נכון שגלישה במגע מספקת חוויה אחרת ומתקדמת ואכן ישנו הגיון חזק מאוד שמצדיק יצירת פלטפורמה "מוגבלת" כמו האייפאד שמשוחררת מהתפיסות הישנות לגבי מחשבים ועונה יותר בקלות על הצרכים הפשוטים של המשתמש הביתי המודרני,

ועדיין בסופו של דבר המהפך הגדול והמורגש ברשת עצמה באמת יהיה, לדעתי, רק כאשר גלישה באמצעות מגע תגיע לרמה כזאת שלרוב האוכלוסיה יהיו אייפדים או מכשיר נייד אחר שהמאפשר גלישה מהספה

כל עוד האייפאד הוא לא כזה הרי שהוא בהכרח יישאר עוד גאדג'ט בנוסף למחשב הביתי ויהיה ברשותם של רק אותם שיכולים להרשות אותו לעצמם, אבל בשום פנים ואופן לא במקום המחשב הביתי
רק במידה ויקומו לאייפד מתחרים זולים יותר ומוצלחים באותה מידה וגלישה מטאבלטים תהיה נפוצה יותר אז אכן האינטרנט יראה אחרת..

האייפד הוא אכן הצלחה כלכלית מובטחת מראש (הפועלת על פי אותה נוסחה מנצחת של האייפון) אשר תניב לא מעט כסף לכיסיה העמוקים של אפל
הוא גם ללא ספק אכן חלוץ ראוי לציון לת��ילתו של שינוי תפיסה מאוד ארוך ומייגע לגבי המחשבים הביתיים והרשת
(ובגלל שיש לזה את הסקס-אפיל של מוצרי אפל הוא כן יצליח איפה שטאבלטים ונוטבוקים שקדמו לו ניכשלו..) אבל 'מהפכה בפני האינטרנט'?..זה אכן יקרה! אבל לא ביום אחד
אלא ילך וייגבר עם הזמן בשנים הקרובות ככל שהגלישה דרך טלפונים חכמים וטאבלטים תלך ותתרחב לקהל הרחב, אבל זה יקרה לאט ובהדרגה.

* ממש מעט אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה נתקלתי בפוסט דומה נגד האייפד שמרחיב ומדגיש כמה נקודות חזקות נוספות שלא העלתי כאן ואני ממליץ עליו מאוד,
** אני לא אתפלא אם הפוסט הזה נראה נכון בזמן כתיבתו אבל נשמע מגוחך אם מישהו יקרא אותו בעתיד כשייצא אייפד 2 או כשלרוב האוכלוסיה יהיה מכשיר סמארטפון וגלישה ממסך מגע תהיה כבר נחלת הכלל בעוד שנה שנתיים או יותר..