כשחושבים על זה – רוב הלילות הלבנים באים אחרי – צחוק הגורל – ימים שחורים… ובדיוק כזאת הייתה גם אותה

האקדח קרץ אליו מפינת השולחן אך הוא עדין היסס, ידיו הבריקו מזיעה, לא! להיפרד מכל הכתיבה, חייו, תהיה החלטה חפוזה

כמעט צוהרים, שמש, שממה, חול… …הוא עמד ליד הספסל החצי שבור בצבע כתום פלסטיק דהוי והעמוד החלוד, הוא עמד שם