אבא היקר

קשה כל כך לחשוב עליך, אחרי כל מה שעברת ב-8 החודשים האחרונים זה מרגיש כאילו בשבת איבדנו אותך בפעם השנייה, אבל עוד פעם נוספת שהתחילה ונמשכה כל כך הרבה זמן,

כל כך הרבה זמן סבלת ויש לנו את כל ההסברים הרפואיים והמדעיים למה, אבל את הלב ההסברים האלה לא מרצים, 

היית תמיד אבא שקט, הצלחתי להגיע אלינו בצורה העדינה והמיוחדת שלך, אם זה דברי התורה על פרשת השבוע שהיית יושב איתנו על הספה בכל שבת, המיץ תפוזים במיוחד בבקרים של החורף, והפטרוזליה שהכנת שנוסיף לסלט בשביל הבריאות,
החרוזים והשירים המצחיקים והעדינים שלך שאני לנצח אתקנא בהם, היית משורר בסתר וגם קצת בגלוי,
וידי הזהב שהיו לך, בכל בית שלך וגם שלנו כשעברנו דירה מפה ולשם באת וקדחת והברגת ותלית וסחבת והורדת והעלת והכל במרץ ובזריזות, גם כשכבר לא היית כל כך צעיר, זה לא עצר אותך, 

היית מסור לאמא והיית כל כך פשוט, וכל כך ישר, גם האמונה שלכם בקב״ה ובייעוד שלנו פה בארץ הייתה תמיד ברורה פשוטה וישרה.
וכל כך וקשה קשה לנו להבין איך סבלת כל כך, הרבה שאלתי את עצמי ואת אלוקים
– למה?
והדבר בראשון שעלה ונשאר במחשבתי הוא מאמר חז"ל על יסורים של אהבה,

נאמר במשלי: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", ורש"י שם מפרש: "יסורים של אהבה: הקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עוון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו".
כלומר, יכול להיות שיבואו על הצדיק יסורים מבלי שהוא עשה חטא כלשהו כדי שלאחר מכן הוא יקבל שכר בעולם הבא

גם הרב סעדיה גאון אומר שהיסורים שבאים על הצדיק בעולם הזה הם כדי למחוק לו את עוונותיו, ולהרבות לו את שכרו בעולם הבא, ששם הגמול היותר גדול. 

והכוונה היא שכל מי שיש לו המון זכויות ומעט עוונות, לפעמים דווקא בגלל זה מתייסר יותר כדי שיגיע נקי לחלוטין לעולם הבא, ולכן הם מכונים ׳יסורים של אהבה׳

אבא אני בטוח שאתה עכשיו בגן עדן, ואתה שליו כמו שמגיע לך להיות,
אני בטוח שבתור ילד ואולי גם כאדם בוגר אמרתי ועשיתי דברים שפגעו בך, אני מבקש בהזדמנות אחרונה זו סליחה ומקווה שאתה מוחל וסולח לי, לנו,
אני מקווה שאתה גאה בנו ותמשיך להיות גאה במי שאנחנו
אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך

תיאום ציפיות:

בשלנים מנוסים אולי ייצחקו מרמת הפירוט למתכון כל כך פשוט לאורז אבל במקור כתבתי אותו לעצמי בתקופה שבה עוד לא הבנתי דבר וחצי בבישול
(כדי שלא אשכח תהליך אילתור שעשיתי ונחל מה שנחשב אז מבחינתי – הצלחה מסחררת..)
בכל אופן, אם למישהו שגם בדיוק מתחיל בבישול כמו שאני הייתי אז זה בכל זאת יועיל – אני אשמח
נראה לי שסוד ההצלחה של המתכון הזה היא המינון שלכאורה לא לגמרי הגיוני בין מים לאורז וכמובן בעיקר ההשתוללות עם התבלינים..

חומרים:

שמן טיגון (עדיף זית, אפשר גם קנולה)
2 כוסות אורז פרסי קלסי (+ 3 כוסות מים רותחים)
1 בצל יבש חתוך קטן/בנוני
1 גזר מקולף וחתוך לחתיכות קטנות
1/2 קופסא פטריות שימורים חתוכות קטן/בנוני

שימו לב! לא חובה פטרוזליה! ..זה סתם בשביל הוואסח של הצילום..

תבלינים:

2 כפות מלאות אבקות מרק עוף (אני משתמש לרוב בשל אוסם)
לפי הטעם: מלח + פלפל + אבקת שום טחון + כמון + גריל עוף (לא הרבה אבל גם לא להתבייש)
לפי העין: כורכום (גם בשביל הטעם אבל יותר בשביל הצבע הצהוב אז רצוי לא להגזים)

הכנה:

1. לשים קצת שמן בסיר גדול ולחמם על הלהבה הכי קטנה בכיריים

2. כשהשמן כבר חם אפשר להתחיל לטגן את הבצל החתוך עד שיזהיב קצת
ורק אז להוסיף את הגזר החתוך וגם לתת לו את הזמן טיגון שלו ורק אז את הפטריות עם אותו דגש,
אחר כך את 2 כוסות האורז גם טיפה לתת טיגון בקטנה, במקביל להרתיח מים (ראה/י סעיף הבא)
אם אתם עובדים מהר אפשר לחתוך כל  דבר בזמן שהדבר הקודם נמצא בטיגון, אם אתם פחדנים כמוני תכינו הכול מראש..

3. להרתיח 3 כוסות מים (להשתמש באותו גודל כוס כמו שהשתמשנו באורז) ובסיום הטיגונים להוסיף לסיר,
להביא לרתיחה ביחד עם האורז ולערבב (אם האורז לא ירתח הוא גם לא יתנפח כמו שצריך!)
– אפשר להעביר ללהבה גדולה יותר בכיריים כדי לזרז את הרתיחה

4. תוך כדי הרתיחה אפשר להוסיף את התבלינים ולערבב, כמובן שזה הרבה עניין של טעם,
אני ממליץ להיזהר לא לשים יותר מידי אבל גם ממש לא להתקמצן

5. אחרי שהאורז רתח היטב רצוי להעביר חזרה ללהבה הכי קטנה ולבשל 20 דק' עם מכסה סגור

6. בתום 20 הדק' לכבות את האש ולחכות בסבלנות עוד 20 דק' עם מכסה סגור! לא להציץ!

7. אפשר לפתוח! עדיף לערבב דווקא אם מזלג ולא עם כף בשביל לא 'לשבור' את האורז
רצוי לאכול יחד עם קציצות בשר ברטוב אבל זה טעים לאללה גם ככה לבד

בתיאבון!

אספר לך משהו… לאחרונה אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו, כפוף קדימה מול מסך המחשב, עיניים לא מפוקסות, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז אני ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו זיכרון שגרם לי לפתע לשקוע?….

אני צריך לספר לך… לעתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך חיזיון כלשהו, אולי על איך אראה כשאהיה זקן יותר מעכשיו, בטח אמצא את עצמי כפוף קדימה על הכורסה, שקוע כולי. מבט מזוגג לנקודה לא ידועה על הקיר שממול, יד ימין מטיילת על הראש, ספק מגרדת את הקרחת ספק מנסה לשווא למצוא נקודת אחיזה בשיער שמקליש, כמו איזו מטפורה אכזרית למה שקורה במקביל בתוך אותו ראש בעת שאני מנסה להיאחז באיזשהו זיכרון.. ואז ניעור ממנו בבהלה כי הנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו חיזיון שגרם לי לפתע לשקוע?..

נדמה לי שכבר סיפרתי לך… אבל אני לא בטוח, לא מצליח להיזכר מה.. לעתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו ..ופשוט מאבד את חוט המחשבה.. לעזאזל!.. נידמה שזה היה משהו על זיקנה.. היה שם גם איזה אנקדוטה על שיער אבל.. אני כבר לא זוכר.. טוב.. אני ממש ממהר לאנשהו… אולי אספר לך אחר כך..

הרגשת שממש למדת ממנו משהו חשוב אחד או שתיים על החיים, או הרבה הרבה יותר

לפעמים אתה יודע שהאנשים האלה הולכים להשפיע עליך כבר בפעם הראשונה שאתה פוגש אותם
ולפעמים..אולי בעצם לרוב, אתה מבין שהם השפיעו (או עד כמה הם השפיעו) רק ממרחק של חודשים ושנים – באיחור של מבט לאחור
לאחרונה נתקלתי בכמה דמויות כאלה מהעבר הלא רחוק שלי ומרוב התרגשות מעצם הפגישה
יצא לי שדברתי איתם על שטויות כמו מזג האוויר במקום להגיד להם כמה חשוב לי שידעו שאני מעריך אותם כל כך
וכמה הייתי רוצה, לו רק היה אפשר, פשוט לשבת ולהמשיך ללמוד מהם עוד ועוד
ויום אחד אולי גם להיות באיזושהי צורה כמוהם, מישהו כזה בעצמי עבור אחרים

פידבק חיובי זה דבר שכל כך כיף לתת ובטח שכיף לקבל
למה אנחנו מפחדים ממנו כל כך?

יהיה רצון שהשנה החדשה שמתחילה תהיה מלאה חיוביות! בכוונות וגם במעשים, ברצונות וגם בתוצאות!
(..ואם אפשר גם קצת הרבה הרבה הרבה חיוביות בעו"ש של חשבון הבנק אז בעצם למה לא?)

שנה טובה לכולם!
דורון

..ככה מידי כל כמה לילות בעת ששנתי שוב נודדת ממני והלאה ועיני הכלות צופות במחוגי השעות שמתקדמים באיטיות אין קץ אבל ללא מעצורים, בשעות האלה שכבר קשה להגדיר אם זה מאוחר בלילה או ממש מוקדם בבוקר אני לוחש לעצמי בחרש "..פשוט לא יתכן הסבר אחר..זאת חייבת להיות הסיבה..
כנראה שבאמת מחר יש לו יום יותר חשוב משלי.. גורל העולם על כתפיו..שישן טוב הבחור, זה בסדר, אני כבר אסתדר, העיקר שהוא לא יעשה טעויות מחר.."
וככה מנחם את עצמי אחת לכל כמה לילות
אבל בשאר הלילות?
בשאר הלילות אני לא יכול להפסיק לקלל את הבן זונה..

אולי בגלל שטבעות (חוץ מטבעת נישואין) עגילים ופירסינג הם לא הקטע שלי, לא שיש לי בעיה עם מי שזה כן הקטע שלו
אבל זה כן משאיר לי את השעון בתור התכשיט כמעט היחידי שאני יכול ללבוש ובלעדיו זה מרגיש קצת ערום

אבל ככל שאני חושב על זה יותר ויותר
נידמה לי שהסיבה האמתית שאני מתעקש להשאיר את השעון על היד היא ההנאה העצומה שאני שואב
מההפתעה שמציפה אותי כל פעם שוב ושוב מחדש כשאני מרכין את הראש לעבור השעון ומגלה
שגם עכשיו בדיוק כמו בפעם הקודמת שהסתכלתי עליו השעה היא עדיין תשעה וחמשה בדיוק!
סוף סוף שעון שאיתו לא צריך למהר יותר..