וורדפרס
איך פייסבוק הרג את הבלוג (שלי)
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
6 בפברואר 2019
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
..במיוחד אני אוהב בשבת אביבית את השעה 5 אחר הצהרים, אם יש רוח היא מלטפת וקלה..
אם חיוך אמור לעשות אותך יותר צעיר
למה כשאני מחייך כל הפנים מתמלאות לי בקמטים?
רציתי לספר לך… כשייתי קטן לעיתים קרובות הייתי שוקע בפתאומיות לתוך דמיון כלשהו
זה קרה, אנחנו הורים! תמונות עדכונים והרחבות יבואו בע"ה בהמשך
חייב להיות איזון קוסמי בעולם, אחרת איזה הסבר יש לנדודי השינה שלי? כלומר.. בוודאי ישנו שם למעלה מישהו… איזה "אחראי
קנינו מכונית חדשה! כלומר..לא ממש חדשה..קצת חדשה..כלומר..
יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני,
רוצו עכשיו לוידאומט הקרוב וקחו את August Rush ..כלומר,בהנחה שעדיין לא ראיתם אותו בקולנוע.. זהירות קיטש הוליוודי ! אבל..עשוי היטב
נכתב במהלך המילואים האחרונים כאשר המבצע בעזה עוד היה בעיצומו
האם אפשר למצוא אהבה דרך האינטרנט? למה אנשים מתביישים להודות שהכירו דרך אתרי הכריות? בתאריך 17-09-2005 בשעה 21:32 בדיוק לפי שעון
השבת, לא רק כסופ"ש, לא רק כיום מנוחה, אלא גם כיום שהוא רוחני-דתי, כיום של התעלות ומשמעות עמוקה, של התנתקות
לאחרונה אמרתי לעצמי שאולי הסיבה לכך שהוא מעדיף לפצוח בשירה במיוחד מתחת לזרם בטוש היא לא הסאונד הזה שיש בחדר
כבר גליתי אך לעצור את הזמן, אבל להחזיר אותו לאחור? הלוואי שידעתי..
לפני יומיים בערך (אולי יותר אולי פחות..אני כבר לא בטוח) עצר מלכת שעון המחוגים שקנתה לי אשתי במתנה
יש דברים שרק בעלי משקפיים יבינו.. מעין אחוות משקפופרים שכזו העיוורון החלקי שמתחיל יחד עם גשם פתאומי בגלל הטיפות שמכסות
כתיבה זה עסק רציני ואני סתם הוזה.. כתיבה זה עסק רציני! ואני סתם מתחזה, כי למרות כל הפנינים שבורקות אצלי
ושוב, את כל מה שכבר נאמר, לכתוב מחדש ואת כל מה שלא, לכתוב מההתחלה כי תמיד חלק מכמיהתי אליך בלתי
..זה למעשה חוסר בגרות מוחלט, שני ההבדלים היחידים ביני לבין ילד קטן שלא מצליח להיפרד מהצעצוע שלו כדי לשבת ולעשות
לא פעם קבלו בפני שסגנון הכתיבה שלי קשה לקריאה "לא אכפת לי" התרסתי כנגדם "זה ממילא לא מיועד למי שאין
אני מחבק אותך המון כי אני אוהב אותך כל כך -ברור כי אני מטורף עליך יום וליל -סגור כי אני
אני הורג אותם בדמיוני דווקא את אלה שאני אוהב יותר מכל לא בעצמי, אלא חוזה את מותם המצער בנסיבות כאלה
…אני חייב לכתוב משהו כשאני בנסיעה ברכבת, לא משנה מה, פשוט.. פשוט חייב, לא יתכן ככה פשוט נגיד..בממוצע 1/2 שעה
איפה אני והעיר נפגשים? כמעט… רק בדרכים רק במעבר דרכה מיעד אחד אל יעד אחר
"איקונוקלאזיס" הוא הרס של תמונות קדושות!, תשאלו מהיכן אני יודע זאת? זה בגלל שאני אנציקלופדיה מהלכת של אמיתות קלישאות ופרטי
….זה מוזר כל האידיליה הזאת.. נו של.. גנים ציבוריים.. כל כך הרבה פעמים יוצא לי לחצות גן ציבורי נחפז בדרך
שכבתי בתוך החושך מסביבי כדורים שורקים בלי קשת וענן – רק רעמים וברקים ומידי פעם כשלמעלה יש תכלת תוהה לעצמי