כללי – דורון וולף

איך פייסבוק הרג את הבלוג (שלי)

דורון וולף — Wed, 06 Feb 2019 22:26:59 +0000

היו היה..

תחזיקו חזק.. רגע קל של פיהוק היסטורי – אי שם בשנת 1998, עוד טרום עידן הפייסבוק, התחלתי לראשונה להעלות בצורה מסודרת טקסטים שלי לאינטרנט, ורק מתישהו בשנת 2007 גיליתי את עולם הבלוגים בכלל ואת וורדפרס בפרט כפלטפורמה נוחה לכתיבת וסידור פוסטים בפורמט של בלוג.
מאז כמובן זרמו הרבה טקסטים באוטוסטרדת האינטרנט ומתי שהוא ב 2005 פייסבוק נפתח לקהל הרחב (ולא רק לאוניברסיטאות) אבל כנראה שפחות או יותר רק ב- 2015, לפחות מבחינתי, האיזון בן שיתוף טקסטים אישיים בבלוג לבן שיתוף טקסטים בפייסבוק השתנה והכף הוכרעה לטובת הפייס,
אם בהתחלה בשבילי הבלוג עדיין היה העיקר או לפחות עדיין שימש לטורים ארוכים/רציניים ופייסבוק היה מעין גימיק או מקום לטקסטים קצרים בלבד, לפתע, גם בגלל רמת האינטראקציה הגבוהה שטקסטים קיבלו שם מול חברים וגם בגלל רמת הזמינות (ורמת המחויבות הנמוכה יותר לאיכות הטקסט) נהיה יותר ויותר קל לשגר טקסטים בעיקר לפייסבוק,
אבל כמובן ש"עבירה גוררת עבירה" ועם הזמן גם הרגיש יותר קשה ומופרך לכתוב טקסטים ארוכים בכלל וכך הבלוג התייבש פחות או יותר ונעצר במקום.
הטקסט הזה כאן הוא לא ממש כתב אישום מול פייסבוק אלא סתם תחושת ייאוש של 'יחסינו לאן', כי מה שעוד יותר עצוב בכל הסיפור הזה הוא שגם בפייסבוק אני כבר לא כל כך ניהנה לכתוב,
במשך תקופה ארוכה הבחנתי שהרבה מחברי משתמשים בפייסבוק להתגוששות פוליטית מנומסת יותר או פחות (או פחות מפחות) וזו כמובן זכותם וגם ייתכן שחלק מהם בינתיים כבר נרגעו וחזרו להעלות רק פוסטים של חתולים אבל כך או כך בשנים האחרונות מצאתי את עצמי ממעט להיכנס אפילו לפייסבוק.
גם בזמן האחרון כשכבר יש לי משהו להגיד זה לרוב אנימציה או ציור חדש שעשיתי ואז הוא כבר נשלח אחר כבוד ובזריזות אל חשבון האינסטגרם שלי (ואולי גם לפייס אבל באמצעות שיתוף אוטומטי אגבי),
שוב, זה יותר קינה מאשר האשמה, ואם זו כן האשמה אז זו האשמה עצמית, כי אני ממש לא חושב שפייסבוק הרג את עולם הבלוגים, בסופו של דבר זו מאוד תלוי בבעל הבלוג ובמטרות שהוא רוצה להשיג ובייעוד שהוא מיעד לבלוג שלו, גם בימים אלה אני עדיין עוקב אחרי בלוגים בארץ ובעולם (חלקם של חברים טובים שאני מכיר אישית) שמעלים תוכן חדש על בסיס כמעט יום-יומי ומשגשגים ביותר גם מבחינת איכות החומרים וגם מבחינת כמות העוקבים וכן הלאה.
…אגב, יכולתי גם, עדיין יש לי במגירה לא מעט טיוטות של פוסטים בעיקר בתכנים מקצועיים אבל גם חוויות די מעניינות שקשורות לעבודה שלי בעיצוב, שתכננתי להעלות על בסיס שבועי, אבל איכשהו הדרייב שהיה לי בעבר לשבת ולהשקיע בטקסטים התמוסס

אז מה בשורה התחתונה?

האמת.. אני עוד לא בטוח, אבל הייתי חייב להכיר בזה וגם לפרוק את זה, את הקינה הזאת על גסיסתו של עולם הכתיבה כמו שהכרתי אותו פעם, הייתי חייב לכתוב את זה איפשהו, ואז שנייה לפני שרצתי לרשום את זה בפייסבוק, חשבתי, רגע… עצור .. זה יכול להיות דווקא אחלה פוסט לבלוג..
אז נכון ששנייה אחרי שאני אפבלש את זה כאן, כנראה שאני עדיין ארוץ ואשים לינק לזה בפייסבוק, אבל אולי יש פה גם צוהר לתקווה שאני אצליח שוב לחזור מידי פעם ולכתוב פה כמו בעבר,
נו טוב.. תחזיקו לי אצבעות ולהתראות בבלוג פוסט הבא …שיהיה בטח כנראה רק בעוד שנתיים או משהו כזה אבל בינתיים אני אופטימי

5 אחרי הצהרים

דורון וולף — Sun, 11 Oct 2015 20:42:17 +0000

..במיוחד אני אוהב בשבת אביבית את השעה 5 אחר הצהרים,
אם יש רוח היא מלטפת וקלה וגם אני אחרי מנוחת צהרים, כמוה, יותר רגוע ושקט,
עוד מעט מתקרר אבל בינתים עדיין נעים, עוד מעט יחשיך אבל יש עוד אור נהדר,
העולם נשטף בצהוב בהיר עדין והכל יותר ברור, החמה מתחילה לשקוע והצללים מתארכים,
פתאום קונטרסט נהדר בין צבע לצבע, אור לחושך, קודש לחול,
ואני חושב על יום ראשון ואומר לעצמי – אתה יכול

רעש חם

דורון וולף — Sat, 10 Jan 2015 20:11:49 +0000

בחורף יש שבתות שבהן אנחנו לא כל כך קדושים, בחוץ גשם זלעפות רעמים וברקים, בפנים אין בית כנסת או תפילות, אשתך מעולפת עם מיגרנה, הילדים מטפסים עליך עליה וכמובן על הקירות, בזמן הקידוש הקטנטנה רבה עם הגדול והאמצעית בוכה בקול, במקום 'מלאכי השרת' ו-'שבת שלום' זה מרגיש יותר כמו 'חושך על פני תהום' , אבל אז.. מגיע המרק! פתאום כל הרעש הצעקות הבכי וההמולה מתחלף באחת בקול גמיעה וליקוק שפתיים, זה רועש לא פחות אבל זה שקט מופלא, שקט של משפחה שלמה שלרגע מצליחה לסתום את הפה וביחד להתענג על מרק טעים טעים וחם, חם ונעים. …כמובן שאחרי פחות מ-5 דקות המרק אוזל וההמולה חוזרת אבל זה רגע קסום וחם בחורף קר, שמשאיר טעם של עוד

הסקר המיתולגי – 2014 !

דורון וולף — Mon, 01 Sep 2014 16:23:57 +0000

למי שאין כוח לכל הבלה בלה של ההקדמה שילחץ פה כדי לקפוץ ישר לסקר

הבלה בלה (..סוג של הקדמה)!

הכל התחיל לפני הרבה שנים כשאחותי וגיסי היקרים העלו סברה מסקרנת: כמעט כל מי שאוהב קינמון גם שונא קימל!
באותם ימי קדם, הייתי צעיר פוחז, פייסבוק לא היה קיים, אתרים מפלאש היו ״הדבר!״ ובלוגים זה היה בכלל נועז וחדשני
..ככה מפה ושם התגלגל לו הרעיון, נהפך למעין שאלון אינטרנטי (שכתבתי ב html וקצת js של שנות ה 90) שנתן פידבק בלי באמת לאסוף נתונים
בזמנו זה היה קוריוז חביב אבל היום בטח ייראה דיי מגוחך (..ואגב הוא עדיין עדיין חי לו בצינעה באתר הישן שלי ..למוצא הישר מובטחת הנאה מפוקפקת..)

מאז כידוע זרם הרבה ביוב בירקון ..עד שלפתע פרץ לו מבצע צוק איתן!
מה שהביא לי (בין מרדף אחרי זורקי אבנים ובקבוקי תבערה וסיורי ג׳יפים בלילות ..הייתי באיזור דרום הר חברון…) המון שעות מתות שהייתי צריך להרוג
וככה יצא שבזכות החמאס אני עושה לכם פה טרור עם חידוש מסחרר לסקר המיתולגי!
אז נכון.. גם עכשיו זה לא יותר מגדר קוריוז חביב, גם אין פה ממש תשובות נכונות או לא נכונות
וכנראה שגם לא נוכל לקרוץ מהסטטיסטיקות שיצאו בסוף הוכחה מדעית..
אבל נראה שבהחלט נוכל לקרוץ אחד לשני שהיה חביב, מפתיע והכי חשוב: האם באמת יש רוב מוצק שאוהב קינמון וגם שונא קימל (או להפך)?

תודו!..תודו שגם אתם במתח.. מתהפכים בלילה במיטה וכוססים אצבעות כל היום..

הסקר!

יאללה למה אתם מחכים? השאלון פה ממש לפניכם
רק 15 שאלות …ובסוף כמובן אפשר להציץ בתוצאות ולהשוות לחבר׳ה האחרים!
(ומי שיש הצעות לשיפור אז כמובן שאפשר פה בתגובות..)
Loading…

סיימתם?
לכל מי שסקרן לראות אך אחרים ענו אני מרשה להציץ (אבל באמת רק אחרי שסיימתם!) פה

שנה טובה (תשע"ד) !

דורון וולף — Tue, 10 Sep 2013 19:49:00 +0000

כמו כולם גם אני נפלתי לטרנד והכנתי ברכת ראש השנה לשליחה בתפוצת נאט"ו במייל ובפייסבוק..
ומכוון שאני בזמן האחרון מתעסק בתיכנות לסמארטפונים ככה יצא לי במוחי הקודח מן הומור מוזר שכזה

ובקיצור..
אם קראתם את 'האותיות הקטנות' בברכה שכאן למעלה,
בוודאי הבחנתם שהספק תפילה ספק ברכה שלי לראש השנה
אמנם קצת יותר "גשמית" מרוב הברכות הסטנדרטיות
אולי גם נראית יותר כמו מודעת ראש השנה לאיידיגיטל
ועדיין
מוקדשת אליכם בהמון המון המון המון המון אהבה
מקווה שתואהבו גם..

שנה נהדרת וד"ש חם ונשיקות אליכם מכל המשפחה שלנו
דורון תמר נווה כרמל ושירה וולף

סטודיו למשחק

דורון וולף — Sat, 08 Dec 2012 21:13:26 +0000

פוסט שפרסמתי בבלוג של מקום העבודה שלי ויצא סבבוש אז בלי בושה אני אני משכפל אותו גם לפה.

אז מה עושים אצלנו בסטודיו של אופן כשאנחנו לא בונים מותגים מנצחים?
אפשר כמובן להתחיל לחשוב על הקריאייטיב של המצגת הבאה, להכין עוד סקיצה או הדמיה אבל תכל'ס..
הרבה יותר כיף למתוח את אחד הארטים!

הקדמה

אחלוק אתכם הפעם את שניים מהטריקים האהובים עלי ביותר, מבטיח לכם, ברגע שתתחילו עם זה, יהיה לכם מאוד קשה להפסיק, מה שיפה בהם הוא שמאוד קל ליישם אותם במהירות בזק, התוצאה שלהם לא ניתנת להתעלמות והם גם לגמרי הפיכים (כמובן בתנאי שאתם יודעים איך..),
מוכנים? קדימה!

טריק ראשון

שלב ראשון: מחכים לשעת כושר, אנחנו צריכים שהקורבן התמים ישאיר את המק-פרו שלו ללא השגחה, הוא יצא לשירותים? קפץ לסיגריה? אפילו הלך רק שנייה לחדר אחר? זה כל מה שצריך
שלב שני: נצלו את ההזדמנות ורוצו לעמדה שלו וליחצו על שילוב המקשים הבא:
Ctrl-Option-Command-8 (לטובת התקציבאיות שעובדות על PC ורוצות להתנקם בארט ששוב פעם לא הכין להם את הבריף בזמן, מצ"ב תמונה של שילוב המקשים הנ"ל)

שלב שלישי: רוצו מהר חזרה לעמדה שלכם, המשיכו לעבוד כאילו הכל כרגיל והשתדלו לא להקרע מצחוק כשהקורבן חוזר ומוצא שהצבעים של המסך שלו התהפכו לחלוטין! לא משנה אם הוא יעשה ריסטרט למחשב או יחליף מסך, מוההההההה!

(לא עובד לכם? אם מותקנת במחשב מערכת 10.8 החדשה, שילוב המקשים הוא: Command+Option+F5 ומהחלון שקופץ בוחרים באופציה invert וכמובן סוגרים את החלון כדי העלים את הראיות..)
לפני סיום: אל תהיו נבלות! בשלב שבו הוא מתחיל למרוט שערות ולבעוט במחשב גלו לו את הפתרון (לחיצה שנייה על קיצור המקלדת הנ"ל מחזירה את המצב לקדמותו)

הטריק השני

אז עכשיו שהארט כבר מכיר את טריק הפיכת צבעי המסך, מחייך לעצמו זחוח במחשבה שהוא חסין..
זה בדיוק הזמן לעצבן אותו שוב עם הטריק השני!
שלב ראשון: זהה כמובן לשלב הראשון של הטריק הקודם
שלב שני: הפעם נשתמש בקיצור המקלדת המוכר Command+shift+3 לצילום המסך,
בתור ברירת מחדל הצילום מסך שיצרתם כרגע יישמר על הדסקטופ, לכו לדסקטופ ופתחו את התמונה בעזרת תוכנת ה preview והגדירו אותה להציג את התמונה במסך מלא
שלב שלישי: זהה כמובן לשלב השלישי של הטריק הקודם (כולל ה-"מוההההה!")..רק שהפעם הקורבן שלנו לא מבין למה לעזאזל העכבר שלו לא עובד?!
לפני סיום: כדאי לשים לב את מי אתם מעצבנים, הם עוד עלולים להחליט להחזיר לכם…

יאללה, נסו ותיהנו!

בפוסט הבא שלי נדבר על הדרך המומלצת לחרפן את מחשב ה pc של התקצביאית השנואה שלכם, אממ… כלומר, אם אני אשרוד עד הפוסט הבא

שלכם
דורון

(תודה למעין.ק, נדב.צ, ורומן.ג על שיתוף הפעולה!)

שנה טובה (תשע"ב) !

דורון וולף — Sun, 02 Oct 2011 21:11:58 +0000

השנה שהסתיימה נתנה הרגשה שיותר מתמיד 'אני' זה כבר לא סתם ..בחור מומצע
זה אנחנו – משפחה ישראלית ממוצעת אמיתית!
גם אנחנו מאלה שגרים עם הילדים בשכירות, עובדים קשים כשכירים, חולמים על משכורת גדולה יותר
על דירה שהיא באמת שלנו וקצת יותר זמן עם הבן/בת זוג והקטנטנים
שנה של שותפות גורל לטובה ולרעה

אני רוצה לאחל לכל קוראי הדלת האחורית, לכבוד השנה העברית החדשה
מכל הלב – שנה טובה יותר באופן מורגש ובכל הבחינות: בכלכלה, בנדל"ן, באמונה באהבה בהגשמה עצמית וחברתית
שיהיה לכולנו המון בהצלחה ושנה טובה!

לחיצה על התמונה תוביל לתמונה מוגדלת

הדלת האחורית – גם בסמארטפון!

דורון וולף — Thu, 21 Apr 2011 02:32:28 +0000

..שמח לבשר לאוחזי/ות האייפונים (וגם לסמארטפונים אחרים) שחיכו וציפו בקוצר רוח.. סוף סוף מצאתי את הזמן, עשיתי קצת גוגל, התקנתי את התוסף המתאים וככה באיחור ניכר אבל עדיין אופנתי, כל מי שגולשים/ות אל הבלוג 'הדלת האחורית' דרך האייפון/סמארטפון שלהם/הן באופן אוטומגא'יקלי יראו אותו בגרסא הרבה הרבה יותר מותאמת ונוחה לסלולארי (במקום בגרסא המלאה שאינה נוחה למסכים קטנים)! אז יאללה! נסו ותיהנו (ואם נתקלתם בתקלה – אנא דווחו)! הערות:

מי שבכל זאת רוצה דרך הסמארטפון לראות את הבלוג בגרסא המלאה יכול פשוט לגלול לתחתית העמוד ושם לבחור באופציה לכבוי התצוגה המותאמת לסמארטפון
לא….. אתר הפלאש שלי לצערי לא יטען בכלל כמו שצריך באייפון ..ולמה? כי לסטיב ג'ובס יש גחמות בנושא זה (אותם הוא מגבה בתירוצים שמרוצים..) לעת עתה למרבה האכזבה לא מצאתי דרך פשוטה להתגבר עליהם..
אם אתם בעצמכם בלוגרים ומעונינים גם בקסם הזה אצלכם בבלוג, אתם יותר מוזמנים לקרוא את ההמשך..(אם אתם לא – לא כדאי, זה סתם ישעמם אותכם..)

מבחינה תאורטית זה אמור לעבוד עבור כל מי שיש לו בלוג וורדפרס עצמאי ומעונין גם לעשות את ההתאמה לסמארטפון אם הבלוג שלכם באנגלית פשוט התקינו מכאן את הגרסא האחרונה של התוסף WPtouch עבור וורדפרס אם הבלוג שלכם בעברית וחשוב לכם שיהיה יישור מימין לשמאל תאלצו לבחור אם להתקין את גרסאת ה-pro בתשלום של התוסף הנ"ל מהאתר הרישמי שמבחינה תאורטית לפי טענת התמיכה שלהם מציעה אפשרות ליישור הטקסט מימין לשמאל …או לחילופין לנסות מפה את הקומבינה שכנראה שהחיסרון היחידי שלה הוא שנכון לעכשיו היא עובדת רק עם גרסא ישנה יותר של התוסף (ותודה לגיל ברגר שהבאיני עד הלום!)

הבדל תאומי…

דורון וולף — Mon, 01 Nov 2010 16:35:54 +0000

יש הבדל תהומי (או במקרה של אשתי ושלי – הבדל תאומי..) בן החיים שלנו לפני הלידה ואחרי,
כמובן שאין באמת צורך להכביר במילים, רבבות טקסטים כבר נשפכו על איך ההורות משנה אותך
ואני מניח שיגיע הרגע שבו גם אני אשבר ואתחיל להתפלש בטקסטים דביקים על כמה מדהימים הקטנטנים שלנו ואך הם שינו את כל חיי ותפיסת עולמי
אבל עד שיגיע הרגע הזה (בו קוראי הבלוג הבודדים שעוד נותרו עמדי ינוסו גם הם בצרחות אימה מכמות הקיטש שתישפך בכל פוסט ומכל שורה)
הייתי רוצה סתם לשתף דווקא בזוטות, בהבדלים שהם כביכול קטנים יותר, שפתאום אתה מביט לאחור ואומר: "…ואוו, זה כבר לא אותו הדבר!"

1. הרבה יותר כיף לא לצלם! – א- הא!..בדיוק ככה! דווקא בתקופה הזו שבה רוב ההורים הטריים (וכל שאר הקרובים) הופכים באופן ספונטני לתיירים יפנים ומצלמים את התינקות שלהם כל 2 שניות ומכל זווית אפשרות אחרי ולפני כל גרעפס או פיפי..לא יודע למה זה אבל זה לא קורה לי
ולא בגלל שאני לא רוצה תמונת שלהם – להפך! אבל משום מה, להבדיל מרוב שנות חיי בהם צילמתי באדיקות מתוך רצון לתעד ולשמר דווקא עכשיו איפשהו זה מרגיש לי שכל זמן שאני עומד מאחורי המצלמה הרי שדווקא אז אני מאבד את הרגע
אומנם כשאני מצלם כמובן שאני יוצר תמונה שאותה ניתן לשמור אבל בפועל דווקא אז מעצם אקט הצילום בעצם אני עומד מהצד, מוציא את עצמי מהסיטואציה
מאז שהתאומים נולדו הרבה יותר כיף לי להיות בצד השני של העדשה, איתם, או בעצם..בעצם הרבה יותר כיף לי בכלל בלי מצלמות, לא משום צד של העדשה ובלי כל הבזקי הפלאש
רק פשוט איתם
(בעעעעעעעע!!!…..מה נסגר איתי? רק הבטחתי בלי קיטש מתוק ודביק וכבר שברתי את ההבטחה תוך כמה שורות!, אבל אל תדאגו, על מנת לאזן הסעיף הבא יהיה קצת חמצמץ
ולמי שלא ישבר ויחזיק מעמד עד הסוף מובטחת גם תמונה!)
2. אין זמן לכלום! – ואני לא מתכוון דווקא לתחביבים.. אלא אפילו סתם כמה דקה לקרוא או לענות למייל מבלי שיללת "אני ער/ה ואני רעב/ה/ ועשיתי גם פיפי/קקי/פיפי וקקי/וגם יש לי גזים ו/או סתם אני רוצה צומי" תפלח את האוויר כמו צפירת מלחמה
…לקח לי קצת זמן לקלוט שתחזוקת תאומים בגיל 0 עד 3 היא דיי תובענית, ואם לקרוא מייל אין זמן אז מה עושים עם פרויקטים טיפטיפה גדולים יותר? עשיתי שמניות באוויר על מנת למצוא זמן לרוץ לחנות המחשבים הקרובה, נתתי למוכר כמות זוזים לא צנועה וקניתי כרטיס פיירווייר וכבל מיוחד, התקנתי אותו במחשב וחיברתי את מצלמת הוידאו לכבל המיוחד ו..יס! זה עובד! תאורטית אני יכול עכשיו להוריד את הוידאו של טקס הברית שצילמנו באירוע ממצלמת הוידאו למחשב וגם לערוך אותו לסרט יפיפה!! ..עכשיו אני רק צריך לחכות שהתאומים ייגדלו יתחתנו ויעזבו את הבית ואז גם אולי באמת יהיה לי זמן לעשות את זה…
(ולמקרה שתהיתם אך מצאתי זמן לשורות האלה אם כל כך אין לי זמן אז..כן כן.. גם הפוסט הזה נכתב בהמשכים בדחילו ורחימו בזמן שהבוס לא שם לב בעבודה)

כאמור, למי שהסעיף השני נשמע מריר משהו…חכו שנגיע לנדודי השינה וההאכלות הליליות
אבל עכשיו תכל'ס – נראה לי שמי שיעמיק לקרוא בין השורות יבין שהסעיף הראשון מסביר למה גם השני הוא בעצם חמוץ מתוק
ושאני לא באמת מתלונן או נשבר, רק פשוט מסתגל ובנינו..נדוש עד כמה שזה ישמע עדיין זה חייב להיאמר שהם שווים את זה
וזו רק תקופה שחולפת, כבר אמרו לי, עוד יבוא יום והם יחזרו מהגן או בית ספר בשעה 13:00 ויתפסו על הקירות עד הערב ותמר ואני עוד נתגעגע לימים שבהם הכל היה פשוט כמו להחליף חיתול ולהכין בקבוק

לא שכחתי שהבטחתי תמונות, אבל במיוחד לאור האמור לעיל אני מניח שדיי מובן למה אין לי הרבה תמונות וגם מעט מאוד זמן להעלות אותם מהמצלמה למחשב
אבל מובטח שבהמשך זה ישתנה ולראיה הנה אחת חמודה במיוחד ולא אובייקטיבית בעליל ..ככה בשביל הסיפתח

עכשיו זה רשמי! אנחנו אבא ואמא!!!

דורון וולף — Wed, 06 Oct 2010 23:59:23 +0000

זה קרה, אנחנו הורים! תמונות עדכונים והרחבות יבואו בע"ה בהמשך