למה בלוגרים תמיד כותבים על… בלוגים?

זאת כמובן שאלה רטורית
והכוונה היא לא רק על בלוגים אחרים אלא בכלל אל המושג  blogging והבלוגוספירה
או במילים אחרות –
האם הבחנתם שהדבר שבלוגרים כותבים עליו הכי הרבה
(למעט אקטואליה) הוא על עצם ההתעסקות עם הבלוג ?

…כן אני יודע שכתבו וטחנו את הנושא הזה עד זרא ובכל זאת אני חושב שיש לי זווית מסוימת לחדש..


אם בעבר נכתבו ביקורות אין ספור על בלוגים של פאקצות או על בלוגים בסגנון "הבוקר קמתי צחצחתי שיניים.." אני חושב שראוי לתת את תשומת הלב לתופעה אחרת
למיטב הבחנתי כיום יותר ויותר ויותר בלוגים עוסקים כמעט אך ורק ב – אך לצור בלוג אך לתחזק בלוג אך לשפצר את הבלוג אך לכתוב בבלוג -אבל לא (או כמעט לא) בשום דבר אחר מעבר לזה..

הלא ישנו כאן סוג של אבסורד, לכאורה –
בלוג (במקור log לאחר מכן web-log ובסופו של דבר בקיצור blog) הוא קודם כל יומן רשת
לכן אדם שפותח בלוג שבו הוא כותב על שום דבר אחר מלבד 'בלוגיקה' (או 'בלוגינג') במבט ראשוני נראה לי מוזר
הרי מה ההבדל בן זה לבין הסיפור של ד"ר סוס על האיש שקנה מכונה שעושה "בליפ בליפ" והוא כל הזמן עסוק בתחזוק שלה ולהוסיף לה את הרכיב שעושה "שליץ מיץ"..
(ואולי גם כי 'בלוגיקה' הם שם של מקצוע לימוד שמעבר לשמו אין לו ולעולם הבלוגים הרבה משותף)..

אבל, כרגיל, מצד שני, כמובן שזה הגיוני, אפילו הגיוני מאוד
מה יותר הגיוני מלאחסן מאמרים טכניים על בניית/כתיבת/תחזוק בלוג מאשר בבלוג?
ובדיוק כמו שאין שום דיון על צורך בצידוק קיומם של בלוגים העוסקים לדוגמא במערכות הפעלה
כך ודאי שום ספק בצידוק לקיומם של בלוגים העוסקים בפלטפורמות השונות להפעלת בלוג ואופני השימוש האפשריים בהם!
למען האמת, אני בעצמי לא הייתי מצליח להקים את הבלוג שלי לולא חרישה של לא מעט מהם
ואן ספק שלא חסרות עוד סיבות נוספות אחרות טובות לא פחות

אז מה בעצם אני מנסה להגיד ?
שלא לדבר על זה שעצם כתיבת הפוסט הזה מכניסה אותי לאותו ציבור שעליו אני כותב?

אני מנסה להעלות, בלוגרים יקרים, נקודה למחשבה,
א. אל תפתחו בלוג רק כדי לכתוב על איך אתם מתחזקים אותו- נסו לתת לבלוג שלכם בכל זאת ערך מוסף
ב. מיינו את הפוסטים לפי קטגוריות/נושאים לפחות 5 קטגוריות והקפידו להציג אותם בעמוד הראשי
ג. אל תכתבו פוסט חדש על כל שטות

למה?:

זה הקושי הנפשי שלי עם המהות של 'בלוג', מבחנתי בלוג למעשה מהווה סוג של מחסן טקסט שעובד בשיטת 'ישן מפני חדש תוציאו'
אני עדיין לא מבין איך לבלוגרים שיש להם כבר למעלה מ200 פוסטים או יותר אין בעיה עם זה, שלמרות כל התייוגים והלינקים, הקיום של הפוסטים הישנים שלהם הוא בסופו של דבר כבר לא ממשי ומתמסמס לגמרי – הם נגישים לגולש רק בעזרת בעזרת דיפדוף מייגע או חיפוש קצר/לא קצר
(למרות שגם אני יישרתי קו עם כולם והמרתי את כל הטקסטים שבאתר המקורי שלי לבלוג הזה כאן)
נכון, הקוראים הקבועים עוקבים אבל..במילים אחרות, למעשה אם אתם כותבים בקצב של נניח 3 פוסטים בשבוע אז אחרי חצי שנה יש לכם עשרות עד מאות פוסטים שאף קורא חדש שהגיע לעמוד הראשי של הבלוג שלכם לא קורא וגם לא יקרא לעולם כי הוא לעולם לא יידע על קיומם (אלא אם תייגתם אותם היטב היטב ו/או הקורא יגיע אל בודדים מבינהם במקרה בעזרת גוגל).
אז נכון שזה בלתי נמנע ובעוד שנה או יותר מעכשיו מן הסתם אולי גם לי יהיו פה למעלה מ- 200 פוסטים והפוסט הזה יהיה מגוחך משהו..ובכל זאת, זו סיבה מספיק טובה כדי להעדיף איכות על כמות, גם אם זה אומר שרק פעם בשבוע או בחודש או יותר יהיה לכם פוסט חדש

זו הסיבה לכך שאני ממעט לכתוב פוסטים בבלוג עצמי שלי, משתדל לשמור רק את המוצלחים ולזרוק את השאר.. וכנראה שלא ממש מצליח.. 🙂

לקראת סיום, רשימה ראשונית של בלוגים שבעיני, למרות שהם נוטים להתעסק לא מעט בוורדפרס ובblogging בכל זאת מצליחים בקלילות להתרומם הרבה מעל
ולתת ערך מוסף מיוחד לבלוג שלהם
אלו הם, אגב, בלוגים שלדעתי בכלל באופן כללי פשוט שווים לקריאה/צפייה קבועה:

א. אח"י דקר, עידכון: פרויקט כתיבה קבוצתית שנפתח שם ב21.5.07 מהווה דוגמא מצוינת
ב. הפרדוקס
ג. השדון האגדי
ד. הבלוג של שושנה פורבס
ה. Gloglog
ו. הבלוג של רן יניב הרטשטיין
ז. מיומנו של לקוח

עידכון – גל מור כתב פוסט פשוט נהדר שמתייחס גם הוא באופן דומה לכל אותם הבלוגים שצצים בזמן האחרון כמו פטריות אחרי הגשם ומלאים בשום דבר כמעט למעט כללי אצבע לבלוג מצליח, גל מצליח בצורה תמציתית וברורה להפליא להשלים כמה חורים שלא הצלחתי להדגיש כאן לגבי ולמה אין להם סיכוי לשרוד, כמו שניסיתי להביע גם אני כאן –
חבר'ה אם אתם לא כותבים מהבטן, לא יעזור לכם, רואים שזה לא זה…

ולסיום ממש, נקודה למחשבה:
היתכן ש"לבלג" זה התרגום הכי טוב שמצאו לפעולת ההתעסקות/והכתיבה בבלוג (blogging) ?
אתם יותר ממוזמנים להציע כאן ובכל מקום אחר חלופות ראויות, עברית שפה יפה?…

תודה שקראתם!

שתפו שגם אחרים יהנו

אולי תאהבו גם את

השאר תגובה

הגב באמצעות פייסבוק

4 תגובות

  1. איזה כייף להרגיש "שווה לקריאה" 🙂

    תודה, אני שמח שאתה נהנה מהכתיבה שלי בבלוג.

  2. בכיף!, ולכל אלה שהזכרתי כאן כשווים קריאה, כוונתי הייתה לא רק שהם שווים קריאה אלא גם שמומלץ לדעתי לקרוא אותם על בסיס קובע