הבעיה עם מפרצים היא שהם לא מופיעים בבת אחת
היא גדלים לאט ובזהירות, מתגנבים אליך בשקט בשקט
וככה אין לך ברירה, ואתה מתרגל אליהם
כי לא היה מעבר חד
ואז כשאתה מבחין בהם לראשונה נראה לך שלכאורה הם פשוט תמיד היו שם..
(אולי תשאלו: "..מפרצים בים או מפרצים בשיער?", אבל האם זה באמת משנה?..)

מפרצים
16 ביולי, 2009אנשים מופנמים הם איים בודדים
10 ביוני, 2009יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים
כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני, ייתכן והיו מסתדרים מצוין
אני לא מדבר רק על סימביוזה, מסוג "אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי" אלא אולי אפילו חברות אמת של ממש
אבל כמו מלכוד 22, בשביל שזה יקרה, הם צריכים בעצם בעצמם..להיות קצת לא עצמם,
לצאת מעורם ולגשת אחד אל השני ולהתאמץ ולחקור ולגעת ולהשתחרר
ומכוון שברוב המקרים הם לא יכולים לפרוץ את המעגל הם נשארים רוב הזמן בגפם
כמו איים, אולי רואים אחד את השני מרחוק אך לעולם לא מתקרבים
חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי אם אי פעם מישהו היה מנסה לחלץ ממני הסבר מלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר
בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון
אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו
אז זהו, מעכשיו אני לא.
צניעות
3 ביוני, 2009יהיר ככל שזה יישמע,
אני דיי בטוח בעליונות האינטליגנציה שלי על פני רוב האנשים הסובבים אותי ביום יום
ולא רואה בכך שום בעיה,
כמובן..כן ישנה בעיה אחרת..והיא, שגם הם בטוחים כך בדיוק באותו אופן לגבי עצמם..
tamorphosis
9 במאי, 2009לא..זאת לא שגיאת כתיב, הבחירה בשם הזה פשוט הייתה מתבקשת
בהשראה (והערצה) רבה של הציור 'Metamorphosis' המפורסם של Escher יחד עם המון השראה ורוח גבית מזוגתי – תמר.. ככה נולד לו שם החיבה tamorphosis לציור עליו אני עובד בימים אלה שהוא.. אכן אמורפי שכזה ..ובשאיפה ינחת גם הוא בקרוב בעמוד השני של גלריית הרישומים
כמובן רק אחרי שיושלם ויצבע ויעובד היטב..אבל עד אז, מצ"ב לפניכם עותק מוקטן של ההתקדמות הנוכחית שלו,
כרגע, כאמור, עדיין לא גמור עוד ובלי צבע או אפקטים וכו' ..ובכל זאת אשמח מאוד לביקורות תגובות ורעיונות…

(לחיצה על התמונה מובילה לתמונה מוגדלת).
רוצו עכשיו לבלוקבאסטר הקרוב… (סרט מומלץ)
13 בפברואר, 2009רוצו עכשיו לוידאומט הקרוב וקחו את August Rush ..כלומר,בהנחה שעדיין לא ראיתם אותו בקולנוע..
זהירות קיטש הוליוודי ! אבל..עשוי היטב היטב, אחלה סרט דייטים..ויפה שעות אחת קודם!
כבר עברו בערך 3 שבועות מאז שראיתי אותו והוא לא מפסיק לשבת לי בראש ובלב מדגדג וצובט יום אחרי יום..
אולי גם במיוחד בגלל שהוא מזכיר לי משהו שכתבתי פעם על מוזיקה,
אני באמת מאמין בזה..
אי-אמ-גטינג-טו-אולד-פור-דיס-שיט..
24 בינואר, 2009נכתב במהלך המילואים האחרונים כאשר המבצע בעזה עוד היה בעיצומו:
סבבנו ביחד את החדר וקירצפנו במרץ במשך כשעה
"מתי התגיסת לסדיר?" הוא לפתע שאל,
נקבתי בפניו את היום החודש והשנה,
"פאק!.. נידמה לי שהייתי אז בכיתה ח' !.." הוא פלט
"ונידמה לי שפספסת שם איזו פינה.." הצבעתי על האסלה שמולו
אבל בתוכי נצבטתי, זה מחלחל עמוק יותר ויותר בתודעתי מאימון לקו ומקו לאימון
וחוזר חלילה..
לקרוא את ההמשך »
