הבעיה עם מפרצים היא שהם לא מופיעים בבת אחת
היא גדלים לאט ובזהירות, מתגנבים אליך בשקט בשקט
וככה אין לך ברירה, ואתה מתרגל אליהם
כי לא היה מעבר חד
ואז כשאתה מבחין בהם לראשונה נראה לך שלכאורה הם פשוט תמיד היו שם..
(אולי תשאלו: "..מפרצים בים או מפרצים בשיער?", אבל האם זה באמת משנה?..)
ארכיון פוסטים עם התג "רטרוספקטיבה"
מפרצים
יום חמישי, 16 ביולי, 2009אותו הדבר
יום שישי, 10 באוקטובר, 2008(זהירות פוסט ממש אבל ממש קצר!!!)
אם פתאום הכל סביבך נראה כל הזמן בדיוק אותו הדבר,
ללא שינוי,
סימן שמשהו אחד כן השתנה,
אתה!.
שגרה זה רע?
יום ראשון, 7 בספטמבר, 2008כבר כל כך הרבה שנים שאני מחכה לרגע הזה
…
שנות הילדות אי שם הרחק מאחור
וכבר מהחטיבה או התיכון, שיעורי בית עבודות ובחינות היו עבורי עיקר סדר היום
בצבא, נשימה לקחתי לפני הפעילות או רק אחרי תוך כדי ניסיון כושל להשלים שעות שינה
ובמכללה בלימודים אל התואר, בחינות משימות והגשות במערכת שעות עמוסה לעייפה יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה אחרי שנה
ופתאום אתה קולט שעשרים ומשהו שנים (לפחות) אתה מחכה לרגע הזה שהבטיחו לך שיום אחד יגיע
שיום אחד סתם תלך בבוקר לעבודה ובערב תחזור הביתה ותשב מול הטלוויזיה וזה יהיה סדר היום שלך במשך רוב שארית ימיך
ולא בחינות ולא עבודות ולא מחבלים ומארבים ולא הגשות ואימונים
והוא לא מגיע
(המשך…)
סנוורים
יום רביעי, 25 ביוני, 2008יש פעמים, אדם נכנס אל חדר אפלולי גדוש אנשים
ועושה הוא כפי יכולתו לפלס לו את דרכו שלו בניהם,
ואומנם תמיד באיחור אך גם באופן בלתי נמנע, מגיע הרגע בו עיניו מתרגלות לחשכת החדר,
או אז מתבהר לו שלא חשכה היא, אלא עיניו שלו כהו מלראות
ולא אנשים עימו בחדר, כי אם מלאכים..
עוד שבת
יום ראשון, 8 ביוני, 2008השבת, לא רק כסופ"ש אל גם כיום שהוא רוחני-דתי,
לא רק כיום מנוחה אלא גם כיום של התעלות ומשמעות עמוקה
של התנתקות והתנקות מהחול ושל תפילות וארוחות משפחתיות
..דווקא אל השבת הזאת, אני לרוב מגיע כל כך סחוט ועייף מכל ימי השבוע
והשבת חולפת על פני ביעף סהרורי ומהיר תוך שאני חורק שיניים כדי לשמור על עיניים פקוחות,
עד כדי כך, שרק בסופה אני סוף סוף ערני מספיק כדי לחוות אותה כמו שצריך
אבל אז כבר הרי מתחיל שבוע חדש…
מתי זה קורה?
יום חמישי, 3 באפריל, 2008מתי זה קורה, שאתה מבין שהגוף שלך בוגד בך, שאתה כבר לא צעיר יותר, לא סוחב כמו פעם? איפה בדיוק הנקודה הזאת שבה זה מתחיל, שאחרי שעברת אותה אתה יודע בוודאות ש.."ואוו..אך הזדקנתי פתאום.." ? (המשך…)
פרספקטיבה
יום ראשון, 14 במרץ, 2004
…כבר הרבה שנים שאני עושה סדר בחדר (זה אף פעם לא נגמר…) וכל פעם מוצא את התמונה הזאת מחדש במקום אחר,
היו שנים שהסתכלתי עליה והתבאסתי בקול.. "אוף ..נשארתי מכוער"
..שנים מאוחרות יותר הסתכלתי שוב ודווקא שמחתי בחלקי,
אמרתי לעצמי "ואוו! נשארתי כמעט אותו הדבר!"
…ורק היום, כבר למעלה מ20 שנה אחרי שהתמונה הזאת נלקחה,
לראשונה נזכרתי שפחדתי נורא מהמצלמה, כמעט ולא צילמו אותי אי פעם לפני כן (כשעוד זכרתי את עצמי) והמעמד היה מפחיד ממש,
צילום לספר מחזור של כיתה ב' וכל המורים והמנהלת עומדים מסביב עצבניים צעקות באוויר
" הצלם ממהר! ..לא לזוז!!..תעמוד ישר!…אל תעצבן את הצלם!!… "
עכשיו לראשונה אני נזכר גם שהיה לי קשה מבחינה טכנית להסתכל עליו, ראיתי אותו מטושטש
…שנה אחר כך אבחנו לי צורך במשקפיים…
