ארכיון פוסטים עם התג "רטרוספקטיבה"

כשאהיה זקן

יום שני, 20 בפברואר, 2012

רציתי לספר לך… כשייתי קטן לעיתים קרובות הייתי שוקע בפתאומיות לתוך דימיון כלשהו, כפוף קדימה ליד הדשא בארגז החול, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו דימיון שגרם לי לפתע לשקוע?…

רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו, כפוף קדימה מול מסך המחשב, עיניים לא מפוקסות, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז אני ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו זיכרון שגרם לי לפתע לשקוע?….

רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך חיזיון כלשהו, אולי על איך אראה כשאהיה זקן יותר מעכשיו, בטח אמצא את עצמי כפוף קדימה על הכורסא, שקוע כולי. מבט מזוגג לנקודה לא ידועה על הקיר שממול, יד ימין מטיילת על הראש, ספק מגרדת את הקרחת ספק מנסה לשווא למצוא נקודת אחיזה בשיער שמקליש, כמו איזו מטפורה אכזרית למה שקורה במקביל בתוך אותו ראש בעת שאני מנסה להאחז באיזשהו זכרון.. ואז ניעור ממנו בבהלה כי הנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו חיזיון שגרם לי לפתע לשקוע?..

רציתי לספר לך… אבל אני לא מצליח להזכר מה.. לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו ..ופשוט מאבד את חוט המחשבה.. לעזאזל!.. נידמה שזה היה משהו על זיקנה.. היה שם גם איזה אנקדוטה על שיער אבל.. אני כבר לא זוכר.. טוב.. אני ממש ממהר לאנשהו… אולי אספר לך אחר כך..

חחחחח! (חיבה לחוויה חיובית וחביבה חובה!)

יום שבת, 18 בספטמבר, 2010

כולנו נתקלים במשך חיינו באנשים שונים שחלקם משאירים עלינו רושם יותר מאחרים
אבל ברוב המקרים רק מעטים מהאנשים הללו מרשימים אותנו עד כדי רמה של הערצה
אני לא מדבר על הערצה מהסוג שבני נוער מקדישים ללהקה אהובה או לשחקן קולנוע פופלארי וכדו'
אלא דווקא הערצה שנובעת מההכרה שהנה האדם הזה שפגשת הוא ייחודי, הוא השאיר עליך חותם חיובי כלשהו,
פתח לך את העיניים

הרגשת שממש למדת ממנו משהו חשוב אחד או שתיים על החיים, או הרבה הרבה יותר

לפעמים אתה יודע שהאנשים האלה הולכים להשפיע עליך כבר בפעם הראשונה שאתה פוגש אותם
ולפעמים..אולי בעצם לרוב, אתה מבין שהם השפיעו (או עד כמה הם השפיעו) רק ממרחק של חודשים ושנים – באיחור של מבט לאחור
לאחרונה נתקלתי בכמה דמויות כאלה מהעבר הלא רחוק שלי ומרוב התרגשות מעצם הפגישה
יצא לי שדברתי איתם על שטויות כמו מזג האוויר במקום להגיד להם כמה חשוב לי שידעו שאני מעריך אותם כל כך
וכמה הייתי רוצה, לו רק היה אפשר, פשוט לשבת ולהמשיך ללמוד מהם עוד ועוד
ויום אחד אולי גם להיות באיזושהי צורה כמוהם, מישהו כזה בעצמי עבור אחרים

פידבק חיובי זה דבר שכל כך כיף לתת ובטח שכיף לקבל
למה אנחנו מפחדים ממנו כל כך?

יהיה רצון שהשנה החדשה שמתחילה תהיה מלאה חיוביות! בכוונות וגם במעשים, ברצונות וגם בתוצאות!
(..ואם אפשר גם קצת הרבה הרבה הרבה חיוביות בעו"ש של חשבון הבנק אז בעצם למה לא?)

:-)
שנה טובה לכולם!
דורון

…יוסיף דעת יוסיף מכאוב

יום שני, 19 ביולי, 2010

phone in a bottle

מתי בדיוק זה קרה לי
כיצד זה התרחש מבלי שאשים לב
כברת הדרך שכבשתי במעלה ההר
תסב לי באותה מידה אושר וכאב
בוערת בי כאש זרה
שורטת בעיני ובאוזני דואב
כופה אותי להבחין בדק כגס בדקה מן הדקה
וכלפי אחרים כמתנשא להראות, אפילו ממש כאן, בשורות הללו שאני כותב

מפרצים

יום חמישי, 16 ביולי, 2009

הבעיה עם מפרצים היא שהם לא מופיעים בבת אחת
היא גדלים לאט ובזהירות, מתגנבים אליך בשקט בשקט
וככה אין לך ברירה, ואתה מתרגל אליהם
כי לא היה מעבר חד
ואז כשאתה מבחין בהם לראשונה נראה לך שלכאורה הם פשוט תמיד היו שם..
(אולי תשאלו: "..מפרצים בים או מפרצים בשיער?", אבל האם זה באמת משנה?..)
:wink_wp:

אותו הדבר

יום שישי, 10 באוקטובר, 2008

(זהירות פוסט ממש אבל ממש קצר!!!)

אם פתאום הכל סביבך נראה כל הזמן בדיוק אותו הדבר,
ללא שינוי,
סימן שמשהו אחד כן השתנה,
אתה!.

:wink1_tb:

שגרה זה רע?

יום ראשון, 7 בספטמבר, 2008

כבר כל כך הרבה שנים שאני מחכה לרגע הזה

שנות הילדות אי שם הרחק מאחור
וכבר מהחטיבה או התיכון, שיעורי בית עבודות ובחינות היו עבורי עיקר סדר היום
בצבא, נשימה לקחתי לפני הפעילות או רק אחרי תוך כדי ניסיון כושל להשלים שעות שינה
ובמכללה בלימודים אל התואר, בחינות משימות והגשות במערכת שעות עמוסה לעייפה יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה אחרי שנה
ופתאום אתה קולט שעשרים ומשהו שנים (לפחות) אתה מחכה לרגע הזה שהבטיחו לך שיום אחד יגיע
שיום אחד סתם תלך בבוקר לעבודה ובערב תחזור הביתה ותשב מול הטלוויזיה וזה יהיה סדר היום שלך במשך רוב שארית ימיך
ולא בחינות ולא עבודות ולא מחבלים ומארבים ולא הגשות ואימונים
והוא לא מגיע
(המשך…)

סנוורים

יום רביעי, 25 ביוני, 2008

יש פעמים, אדם נכנס אל חדר אפלולי גדוש אנשים
ועושה הוא כפי יכולתו לפלס לו את דרכו שלו בניהם,
ואומנם תמיד באיחור אך גם באופן בלתי נמנע, מגיע הרגע בו עיניו מתרגלות לחשכת החדר,
או אז מתבהר לו שלא חשכה היא, אלא עיניו שלו כהו מלראות
ולא אנשים עימו בחדר, כי אם מלאכים..