האקדח קרץ אליו מפינת השולחן אך הוא עדין היסס, ידיו הבריקו מזיעה,
לא!, להיפרד מכל הכתיבה, חייו, תהיה החלטה חפוזה מידי,

הוא הביט שעה ארוכה בגיליון הניר הלבן החלק ובעיקר הריק,
אחר הביט במקשים השחורים של מכונת הכתיבה הישנה שלו,
אצבעותיו ליטפו אותם בערגה, ידיו זועקות לעשייה, אבל ראשו,
ראשו ריק לגמרי כמו הדף שלמולו הוא יושב עכשיו ומולו ישב כל בוקר מחדש בחודשים האחרונים,

(המשך…)