(נכתב בעקבות הפיגוע הקשה הראשון בחיילי צה"ל בציר פילדלפי)

אני מאוד אוהב את ציר פילדלפי,

(קטע 1 מתוך 3)
תמיד לנסיעות ארוכות, אני חייב לקחת איתי דיסק או קלטת
חייב מוזיקה שתשתיק את המחשבות או אולי כדי שתהווה תחליף בחסרונם – רק שלא יהיה וואקום, פשוט אסור שיהיה שקט!, שקט יהיה פשוט בלתי נסבל, כמעט לא בגדר אופציה
…חוץ מפעמים מאוד מסוימות ועכשיו זאת בדיוק עוד אחת שכזאת,
(קטע שני מתוך 3 – שבת פרידה מבנג'י לפני הנסיעה שלו לארה"ב)
זה מוזר כשאני חושב על זה..
בעצם כמעט כל הנסיעות שלי ברכבת הם או לשני החברים ההם מפרדס חנה או לידידה ההיא שליד באר שבע… קצת מצחיק, לא?,
כאילו הם שני ניגודים,
כאילו יש תיאום בין מיקומם הגיאוגרפי למהות שלהם, הם בצפון והיא בדרום…
ואני באמצע מדלג בין שניהם ומעולם לא רואה את שלושתם יחד…