ארכיון פוסטים עם התג "אני"

כשאהיה זקן

יום שני, 20 בפברואר, 2012

רציתי לספר לך… כשייתי קטן לעיתים קרובות הייתי שוקע בפתאומיות לתוך דימיון כלשהו, כפוף קדימה ליד הדשא בארגז החול, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו דימיון שגרם לי לפתע לשקוע?…

רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו, כפוף קדימה מול מסך המחשב, עיניים לא מפוקסות, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז אני ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו זיכרון שגרם לי לפתע לשקוע?….

רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך חיזיון כלשהו, אולי על איך אראה כשאהיה זקן יותר מעכשיו, בטח אמצא את עצמי כפוף קדימה על הכורסא, שקוע כולי. מבט מזוגג לנקודה לא ידועה על הקיר שממול, יד ימין מטיילת על הראש, ספק מגרדת את הקרחת ספק מנסה לשווא למצוא נקודת אחיזה בשיער שמקליש, כמו איזו מטפורה אכזרית למה שקורה במקביל בתוך אותו ראש בעת שאני מנסה להאחז באיזשהו זכרון.. ואז ניעור ממנו בבהלה כי הנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו חיזיון שגרם לי לפתע לשקוע?..

רציתי לספר לך… אבל אני לא מצליח להזכר מה.. לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו ..ופשוט מאבד את חוט המחשבה.. לעזאזל!.. נידמה שזה היה משהו על זיקנה.. היה שם גם איזה אנקדוטה על שיער אבל.. אני כבר לא זוכר.. טוב.. אני ממש ממהר לאנשהו… אולי אספר לך אחר כך..

עכשיו זה רשמי! אנחנו אבא ואמא!!!

יום חמישי, 7 באוקטובר, 2010

תמונות עידכונים והרחבות יבואו בע"ה בהמשך
:-)

אני ולא אחר

יום ראשון, 16 במאי, 2010

תמיד מנסה לצור משהו כל כך אחר
ובסוף זה יוצא לי מאוד 'אני'
אולי דווקא אם אנסה לצור משהו לגמרי 'אני'
סוף סוף ייצא לי משהו באמת אחר

מזיסיקרן..

יום רביעי, 9 בדצמבר, 2009

יש לך טעות
כי זה בטח לא בגלל היופי,
לכן זאת לא התאהבות
אלא דווקא הקושי,
הקושי, כל פעם מחדש להתרגל,
להשלים עם הפער בין הדמיון למציאות, להסתגל,
אז את מבינה יקירתי?
זה אולי פתטי, אולי נוראי,
אבל זה בדיוק ההפך מנרקיסיזם,
כל השעות שלי מול הראי…

נדודי שינה

יום שני, 16 בנובמבר, 2009

חייב להיות איזון קוסמי בעולם, אחרת איזה הסבר יש לנדודי השינה שלי?
כלומר.. בוודאי ישנו שם למעלה מישהו… איזה "אחראי חלוקת שעות שינה" שכזה.. בטח עם משקפיים עבות ופיהוק תמידי, שעומד ערב ערב מול טבלאות אקסל אין סופיות ומנסה לארגן חלוקה צודקת בין כולם ..ופשוט כרגע כנראה יש לו קצת מחסור בהקצאות
אז הוא לוקח ממני ומעביר למישהו אחר, מישהו עם יום מחר חשוב יותר, יותר מיום המוחרת שלי,
מישהו שגורל העולם על כתפיו, ובגלל זה מעבירים שעות ממני אליו
כדי שהמישהו האחר הזה יישן חזק וטוב, הוא בטח צריך את זה יותר ממני..

..ככה מידי כל כמה לילות בעת ששנתי שוב נודדת ממני והלאה ועיני הכלות צופות במחוגי השעות שמתקדמים באיטיות אין קץ אבל ללא מעצורים, בשעות האלה שכבר קשה להגדיר אם זה מאוחר בלילה או ממש מוקדם בבוקר אני לוחש לעצמי בחרש "..פשוט לא יתכן הסבר אחר..זאת חייבת להיות הסיבה..
כנראה שבאמת מחר יש לו יום יותר חשוב משלי.. גורל העולם על כתפיו..שישן טוב הבחור, זה בסדר, אני כבר אסתדר, העיקר שהוא לא יעשה טעויות מחר.."
וככה מנחם את עצמי אחת לכל כמה לילות
אבל בשאר הלילות?
בשאר הלילות אני לא יכול להפסיק לקלל את הבן זונה..

לא גדול, לא ירוק…ולא נוסע רחוק!..

יום רביעי, 5 באוגוסט, 2009

קנינו מכונית חדשה!
כלומר..לא ממש חדשה..
קצת חדשה..
כלומר..
האמת דיי ישנה..
האמת… ישנה מאוד..
האמת.. דייטסו שרייד שנת 91 שזה..
שנת 91 זה קצת.. זה.. אך אומרים.. זה דיי ממזמן..
אנחנו יד רביעית כנראה..
אממממ..
אבל יש לזה 4 גלגלים וזה נוסע!
פשוט מגניב..

פעם אחרונה שנסענו על אוטו?.. זה היה לפחות לפני שנתיים, באנגליה, ושם בכבישים כידוע הכל הפוך!
ולכן העובדה שמאז הרכישה החדשה (שבסתר לב אנחנו קוראים לה 'בובו') עדיין לא עשינו אפילו תאונה אחת היא לדעתנו דיי מרגשת!

מי?
מי?
מי נתן לנו רישיון?
להתראות בסיבוב..
:)

אנשים מופנמים הם איים בודדים

יום רביעי, 10 ביוני, 2009

יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים
כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני, ייתכן והיו מסתדרים מצוין
אני לא מדבר רק על סימביוזה, מסוג "אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי" אלא אולי אפילו חברות אמת של ממש
אבל כמו מלכוד 22, בשביל שזה יקרה, הם צריכים בעצם בעצמם..להיות קצת לא עצמם,
לצאת מעורם ולגשת אחד אל השני ולהתאמץ ולחקור ולגעת ולהשתחרר
ומכוון שברוב המקרים הם לא יכולים לפרוץ את המעגל הם נשארים רוב הזמן בגפם
כמו איים, אולי רואים אחד את השני מרחוק אך לעולם לא מתקרבים

חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי אם אי פעם מישהו היה מנסה לחלץ ממני הסבר מלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר

בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון

אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו

אז זהו, מעכשיו אני לא.