אני מה שהחבר'ה נוהגים לקרוא לו – דתי..כן…נראה לי שהגיע הזמן להודות בזה….ולכן במפגשים שלי עם חילונים, בשלב כזה או אחר זה דיי טבעי (ולפעמים גם קצת באשמתי..) שהשיחה גולשת לענייני דתיים חילונים,
וכך יצא שממש לא ממזמן כשפגשתי זוג חברים מאוד טובים מהמגזר החילוני באופן די צפוי נוצר בנינו בשלב מסוים מעין דיון שכזה (על פלורליזם דת מדינה וכדו') שהתנהל דווקא בצורה מאוד נעימה ונינוחה והיה מלא תובנות,
עד שבשלב מסוים הציג בפני הצד שמנגד שאלה מאירת עיניים שבאותו רגע לא הייתה לי אליה תשובה והבטחתי לעצמי ולו שבהזדמנות ראשונה שתהיה אשתדל לרדת לשורש העניין,
עוד באותו ערב בביתי עת הבטתי אל השמיים זרועי הכוכבים שבחצר הבריקה בראשי תשובה מדהימה לאותה שאלה, כל כך מצאה חן בעיני התשובה וכל כך ניצחת נשמעה היא בראשי עד שמיד התמלאתי תחושה מוזרה..כי..רגע, מה אם נגיד, יהיר שחצני ויומרני ככל שזה יישמע, שהתשובה הזאת באמת תשכנע אותם?,
מה אם נגיד (תאורטית לחלוטין! רק בשביל הספורט..) שהתשובה הזאת, בגלל היותה כה חזקה עקרונית ומהותית, תגרום להם לתהות ברצינות על חזרה בתשובה??
עוד אני עומד שם (ומשתעשע בדמיוני בתמונה של הבחור עם פאות ארוכות ואשתו עם כיסוי ראש) ניצת ממש מספר פסיעות ממני אחד מהשיחים הקטנים שבחצר בלהבה אדירה, והשיח בוער באש!, בוער ובוער ואיננו אֻכָּל!.. (המשך…)
