מתי בדיוק זה קרה לי
כיצד זה התרחש מבלי שאשים לב
כברת הדרך שכבשתי במעלה ההר
תסב לי באותה מידה אושר וכאב
בוערת בי כאש זרה
שורטת בעיני ובאוזני דואב
כופה אותי להבחין בדק כגס בדקה מן הדקה
וכלפי אחרים כמתנשא להראות, אפילו ממש כאן, בשורות הללו שאני כותב

תמיד מנסה לצור משהו כל כך אחר
ובסוף זה יוצא לי מאוד 'אני'
אולי דווקא אם אנסה לצור משהו לגמרי 'אני'
סוף סוף ייצא לי משהו באמת אחר

חייב להיות איזון קוסמי בעולם, אחרת איזה הסבר יש לנדודי השינה שלי?
כלומר.. בוודאי ישנו שם למעלה מישהו… איזה "אחראי חלוקת שעות שינה" שכזה.. בטח עם משקפיים עבות ופיהוק תמידי, שעומד ערב ערב מול טבלאות אקסל אין סופיות ומנסה לארגן חלוקה צודקת בין כולם ..ופשוט כרגע כנראה יש לו קצת מחסור בהקצאות
אז הוא לוקח ממני ומעביר למישהו אחר, מישהו עם יום מחר חשוב יותר, יותר מיום המוחרת שלי,
מישהו שגורל העולם על כתפיו, ובגלל זה מעבירים שעות ממני אליו
כדי שהמישהו האחר הזה יישן חזק וטוב, הוא בטח צריך את זה יותר ממני..

..ככה מידי כל כמה לילות בעת ששנתי שוב נודדת ממני והלאה ועיני הכלות צופות במחוגי השעות שמתקדמים באיטיות אין קץ אבל ללא מעצורים, בשעות האלה שכבר קשה להגדיר אם זה מאוחר בלילה או ממש מוקדם בבוקר אני לוחש לעצמי בחרש "..פשוט לא יתכן הסבר אחר..זאת חייבת להיות הסיבה..
כנראה שבאמת מחר יש לו יום יותר חשוב משלי.. גורל העולם על כתפיו..שישן טוב הבחור, זה בסדר, אני כבר אסתדר, העיקר שהוא לא יעשה טעויות מחר.."
וככה מנחם את עצמי אחת לכל כמה לילות
אבל בשאר הלילות?
בשאר הלילות אני לא יכול להפסיק לקלל את הבן זונה..

הבעיה עם מפרצים היא שהם לא מופיעים בבת אחת
היא גדלים לאט ובזהירות, מתגנבים אליך בשקט בשקט
וככה אין לך ברירה, ואתה מתרגל אליהם
כי לא היה מעבר חד
ואז כשאתה מבחין בהם לראשונה נראה לך שלכאורה הם פשוט תמיד היו שם..
(אולי תשאלו: "..מפרצים בים או מפרצים בשיער?", אבל האם זה באמת משנה?..)

יהיר ככל שזה יישמע,
אני דיי בטוח בעליונות האינטליגנציה שלי על פני רוב האנשים הסובבים אותי ביום יום
ולא רואה בכך שום בעיה,
כמובן..כן ישנה בעיה אחרת..והיא, שגם הם בטוחים כך בדיוק באותו אופן לגבי עצמם..

רוצו עכשיו לוידאומט הקרוב וקחו את August Rush ..כלומר,בהנחה שעדיין לא ראיתם אותו בקולנוע..
זהירות קיטש הוליוודי ! אבל..עשוי היטב היטב, אחלה סרט דייטים..ויפה שעות אחת קודם!
כבר עברו בערך 3 שבועות מאז שראיתי אותו והוא לא מפסיק לשבת לי בראש ובלב מדגדג וצובט יום אחרי יום..
אולי גם במיוחד בגלל שהוא מזכיר לי משהו שכתבתי פעם על מוזיקה,
אני באמת מאמין בזה..

(עוד אחד קצרצר..)

אחד מהדברים הכי טובים באחיינים (למעט עצם היותם..)
זה שאפשר לשחק בצעצועים שלהם במסווה של משחק איתם
ולא משנה באיזה גיל אתה!

(זהירות פוסט ממש אבל ממש קצר!!!)

אם פתאום הכל סביבך נראה כל הזמן בדיוק אותו הדבר,
ללא שינוי,
סימן שמשהו אחד כן השתנה,
אתה!.

יש פעמים, אדם נכנס אל חדר אפלולי גדוש אנשים
ועושה הוא כפי יכולתו לפלס לו את דרכו שלו בניהם,
ואומנם תמיד באיחור אך גם באופן בלתי נמנע, מגיע הרגע בו עיניו מתרגלות לחשכת החדר,
או אז מתבהר לו שלא חשכה היא, אלא עיניו שלו כהו מלראות
ולא אנשים עימו בחדר, כי אם מלאכים..

השבת, לא רק כסופ"ש אל גם כיום שהוא רוחני-דתי,
לא רק כיום מנוחה אלא גם כיום של התעלות ומשמעות עמוקה
של התנתקות והתנקות מהחול ושל תפילות וארוחות משפחתיות
..דווקא אל השבת הזאת, אני לרוב מגיע כל כך סחוט ועייף מכל ימי השבוע
והשבת חולפת על פני ביעף סהרורי ומהיר תוך שאני חורק שיניים כדי לשמור על עיניים פקוחות,
עד כדי כך, שרק בסופה אני סוף סוף ערני מספיק כדי לחוות אותה כמו שצריך
אבל אז כבר הרי מתחיל שבוע חדש…

לאחרונה אמרתי לעצמי שאולי הסיבה לכך שהוא מעדיף לפצוח בשירה במיוחד מתחת לזרם בטוש היא לא הסאונד הזה שיש בחדר המקלחת אלא דווקא הרעש של המים שממסך על קול הזמיר שלו ומאפשר לו לשגות באשליות שזה דווקא נשמע טוב..ולאחרונה עצמי נוטה להסכים

מתי זה קורה, שאתה מבין שהגוף שלך בוגד בך, שאתה כבר לא צעיר יותר, לא סוחב כמו פעם? איפה בדיוק הנקודה הזאת שבה זה מתחיל, שאחרי שעברת אותה אתה יודע בוודאות ש.."ואוו..אך הזדקנתי פתאום.." ?
ומתי זה קורה שאתה מביט לאחור ורואה שאיבדת את עצמך? שמרוב הרצון לשרוד השתנת ונהיית למישהו שלפני 10 שנים נשבעת שלעולם לא תהיה? ואיפה הרגע הזה שאתה יודע שחצית קו אדום שלא התכוונת לחצות? שוויתרת יותר ממה שהיית אמור על מימוש חלומות שלך והדרך בחיים?
למה הגבול הזה תמיד אפור כל כך, למה אי אפשר לשים גבולות ברורים יותר, למה כל ויתור בפני עצמו הוא לכאורה קטן נסבל וכן מקדש את האמצעים?
הרי אנחנו לרוב לא יודעים מתי כל הדברים האלה קורים, אנחנו לרוב מגיחים ממערת השגרה ומגלים שחצינו את הגבולות מאיפה שרצינו להיות לאיפה שהגענו בפועל, רק ברטרוספקטיבה רחבה רבת שנים ומרחיקת לכת, מתי שזה כבר מאוחר מידי אם לא בלתי אפשרי לחזור ולתקן
אז איך נדע אם זה לא קורה לנו כבר עכשיו?

אשתי ואני מנסים בחודשים האחרונים את מזלנו בלונדון,
בנוסף לכל הקשיים האחרים שיש לנו בתור זוג יהודי דתי שמנסה להתחיל את חייו בארץ זרה, עכשיו כשאנחנו באים לבחור דירה, מסתבר שיש עוד אחד, כי מעבר אל "מדד המרחק ל'בלוק באסטר' הקרוב", ישנו כמובן גם מדד "המרחק מאלוהים"..

זה נכון, אתם לא צריכים להגיד לי, אלוהים נמצא בכל מקום (..בהנחה שאתם מאמינים בו)
ותפילה אמתית ממעמקי הלב תמיד תגיע למען שלה, השכן מלמעלה,
אבל, כאשר באים לבחור דירה, מכוון שאנחנו כמובן לא נוסעים בשבת וכן רוצים להגיד לאלוהים שלום בבית שלו לפחות פעם בשבוע,
לא מעשי לבחור לגור בדירה שהיא במרחק של למעלה משעה הליכה (הלוך.. ועד שעה חזור) מבית הכנסת
ולבתי כנסת בלונדון, מסתבר, יש נטייה להתמקם באזורים היקרים יותר,
אז בלי לסבך אותכם יותר מידי בחישוב הבדלי המחירים של הנסיעות אוכל שכירות ארנונה וכו' באיזור שרחוק מבית הכנסת לעומת האיזור שקרוב לבית כנסת
אסכם רק שבשני המקומות זה יוצא סכום לא קטן אבל בשורה התחתונה מתמטיקה של בית ספר יסודי מעלה את המסקנה הפשוטה והבולטת ביותר
לאלוהים יש מחיר……

180 פאונד (לחודש, יותר מבאיזור הזול, כדי לחיות בדירה באזור שקרוב, יחסית, לבית הכנסת)

אנא עיזרו לי להפיץ בת הקול בודדת
אל מול הקריאה הדורסנית להעלמת פתח תקווה!

מול הפרויקט הבלוגי-אינטרנטי מסתורי שבא להעלים את פתח תקווה מהמפה
החלטתי ללכת הפוך על הפוך!

חברה הגיע הזמן להיות פתח תקואיים עם גאון!
ולא רק גאון אלא גם מראה קולי!

קבלו את פתח תקווה במראה הקולי (גרסאת בטה..)

ואם להם יש חולצה
אז למי שרוצה הבאנו אותה גם בחולצה משלנו!
מי אמר שלהם מותר ולנו אסור?

עריכה :
ועכשיו יש גם קבוצה בפייסבוק !

הערות הארות הצעות לשיפור נאצות או ברכות יתקבלו..או שלא..

עדכון:
כתבו עלינו בעיתונות! -עד פרטים יחד עם הכתבה המלאה אפשר למצוא כאן

בעולם מושלם הפוסט הזה היה צריך להכתב בבלוג של תום סלע
אבל הייתי באנגליה בסופרמקט של tesco ונתקלתי בשלט הזה שהיה תלוי לו מעל כל קופה ופשוט לא יכולתי להתאפק

אז נכון שזה קצת לא פיר להשוות בין חברות הסופרמרקט שפה בארץ לבין ענק עם משאבים כמו של טסקו
ובכל זאת, תסכימו שזה היה יכול להיות נחמד לא להתחנן/לצעוק שוב מחדש בכל יום שישי בשופרסל השכונתי
שיסתכלו על התור הענקי ויפתחו יותר מ 2 קופות?

מה הקשר ההדוק בין בירתנו הקדושה לבין המצאת הRSS ?

התשובה נמצאת בתמונה שבפנים !

באחת מהפעמים האחרונות שהייתי בירושלים לא יכולתי שלא לשים לב לדימיון שבין מכסי הביוב שם לבין סמל ה rss  המוכר לכולנו, תודו שזה מעורר חיוכים ותהיות…

(צילם – נתי ב.ג , פוטושופ – אני)

..זה למעשה חוסר בגרות מוחלט,
שני ההבדלים היחידים ביני לבין ילד קטן שלא מצליח להיפרד מהצעצוע שלו כדי לשבת ולעשות שעורי בית הם שהצעצוע שלי הרבה יותר משוכלל ושאני הרבה יותר מודע לבעיה שלי..

:-)

"איקונוקלאזיס" הוא הרס של תמונות קדושות!, תשאלו מהיכן אני יודע זאת?
זה בגלל שאני אנציקלופדיה מהלכת של אמיתות קלישאות ופרטי מידע חסרי ערך,
לא, לא מנסה להסתיר שום דבר..

כי אני יודע שכל מי שאין לו מה להסתיר בטוח מסתיר משהו..
בדיוק כמו שאני יודע שכל מי שהוא לא קצת מטורף אז בטח שמשהו אצלו קצת לא לגמרי בסדר,
שכשאנחנו מפסידים באירוויזיון זה כי השופטים הם אנטישמיים וכשאנחנו מנצחים זה בגלל הפוליטיקה
שאין גפילטעפיש יותר טעים מהגפילטעפיש של סבתא שלי ושהערבים תמיד ירצו לזרוק אותנו לים,

אני יודע שגם אם אני אגמור את האוכל מהצלחת אמא שלי תחשוב שלא אכלתי מספיק
וגם אם אני אהיה רופא או עורך דין היא עדין לא תהיה באמת מרוצה.
אני יודע שבסביבות 1920 בערך ניתנה באנגליה לראשונה זכות הבחירה לנשים
ואבן ענבר זה בכלל שרף עצים לשעבר שלרוב מתגלה על חופי הים הכספי,
אני יודע שלעולם לא אלך יותר ל "בליינד דייט" כי גם האחרון היה פשוט זוועה ואני גם יודע שברגע ששוב יציעו לי אני מייד אסכים,

…אני יודע שאני לא באמת יודע אם יש אלוהים,
שקליע 0.5, גם אם נורה על גבי הכנה היציבה ביותר עדין לא יהיה יעיל מעל ל1600 מטר
שגם אם אני אתעורר הכי מהר שאפשר אני לעולם לא אצליח להספיק לראות את עצמי ישן
ושכמה שאני מכיר יותר נשים כך אני מבין אותן פחות ופחות..
אבל יום אחד אני אכיר אשה אחת ואבין אותה יותר ויותר

..אני לא יודע איך לסיים לכתוב את הקטע הזה…

אני שונא כשזה קורה…
שעומד מולכם נואם שמרצה בהתלהבות גורפת על איזה מסר או תיאוריה חדשה שהוא מנסה להעביר והוא בונה אותה בשלבים שלבים,
טיעון על גבי טיעון וכל טיעון נשען ותלוי על קודמו וכל כמה דקות ישנה קפיצת מדרגה
ואתם, כמו כל מי שסביבכם, עוקבים אחריו בדריכות אין קץ, המומים מהתבונות החדשות שהוא גורם לכם מרגע לרגע להבין,
נהנים מסימני השאלה האדירים שהוא מציב מפעם לפעם במיוחד בגלל שאתם יודעים שהנה עוד כמה דקות הוא יפתור אותם כבמטה קסם וחוזר חלילה
..אולי אפילו בדמיונכם אתם ממש מתחילים לחוש מבנה הגיוני של טענות שחותרות למסקנה מדהימה אלא שכרגע היא עדיין חומקת מראשכם ואתם צריכים את המרצה כדי שישלים את החסר …וככה ההרצאה מתקדמת לה הלאה והמרצה ממשיך לבנות את התאוריה שלו,
סומך נידבך על גבי נידבך, עד שלפתע, עוד לפני שהסתיים אפילו השליש הראשון של הנאום, טראח!, קצר חשמלי… כמו רעש של …שריטה בתקליט,
כל הקסם פג
למה?

כי פתאום הטענה האחרונה שהנואם הציג כרגע לא ניראת לכם, לא השתכנעתם, אבל הוא בשלו,
ממשיך לבנות את הטענה האחרונה על גבי הטענה קודמת, כלל לא מרגיש במבט המאוכזב שלכם, שיודע שהשאלה שלכם לעולם לא תיפתר,
לא.. הוא ממשיך הלאה, בטוח עדין שכל הקהל שלו ..וככה זה גם ניראה, פתאום, כמו התעוררות מחלום בהקיץ, את מסתכלים על הכל מהצד,
לא יכולים להמשך יותר, איבדתם את כל החשק, עד שלא יפתרו לכם את הקושיות שיש לכם על הטענה ההיא שבעינכם לא נראתה נכונה,
בגלל שכל הנאום בנוי טענה על גבי טענה, כמו מגדל קלפים, בשבילכם הוא פשוט קרס..
ואתם מביטים על כל הקהל שממשיך לבהות בנואם בעיניים מרותקות ואתם מרגישים פתאום בכלל בצד של האולם, משתעממים בכיסא שלכם שמתחיל להיות עוד יותר לא נוח, מחכים רק שההרצאה תגמר
אם ההרצאה הזאת הייתה ספר ..כבר ממזמן הייתם זורקים אותו הצידה והולכים לישון

דף ריק יותר יפה מדף מלא,
במיוחד יותר מאלה שבספרים, אלה שמלאים בדפוס..