…ואז היא שמה מוזיקה שבמקום ובזמן אחר הייתי כל כך מאושר לשמוע,
אבל עכשיו כשהראש שלי מלא בוויכוח הארוך והכל כך מלוכלך שניטש כבר כמה ימים ביני לבין הבחור ההוא והמחשב שמקולקל
ושיעורי הבית הכל כך רבים שלא עשיתי ושכנראה כבר גם לא אעשה ובמיוחד העובדה שלא אגלה לאף אחד שהיום יש לי יומולדת
ושאחזור הביתה במקום לחגוג אנמק בחדר הקטן שלי כמו אידיוט (בגלל שאני אידיוט) כמו אתמול וכמו שלשום וכמו… כבר כמה שנים..

(המשך…)

…כבר הרבה שנים שאני עושה סדר בחדר (זה אף פעם לא נגמר…) וכל פעם מוצא את התמונה הזאת מחדש במקום אחר,

היו שנים שהסתכלתי עליה והתבאסתי בקול.. "אוף ..נשארתי מכוער"
..שנים מאוחרות יותר הסתכלתי שוב ודווקא שמחתי בחלקי,
אמרתי לעצמי "ואוו! נשארתי כמעט אותו הדבר!"

…ורק היום, כבר למעלה מ20 שנה אחרי שהתמונה הזאת נלקחה,
לראשונה נזכרתי שפחדתי נורא מהמצלמה, כמעט ולא צילמו אותי אי פעם לפני כן (כשעוד זכרתי את עצמי) והמעמד היה מפחיד ממש,

צילום לספר מחזור של כיתה ב' וכל המורים והמנהלת עומדים מסביב עצבניים צעקות באוויר
" הצלם ממהר! ..לא לזוז!!..תעמוד ישר!…אל תעצבן את הצלם!!… "

עכשיו לראשונה אני נזכר גם שהיה לי קשה מבחינה טכנית להסתכל עליו, ראיתי אותו מטושטש

…שנה אחר כך אבחנו לי צורך במשקפיים…