תחושה לא טובה מתבשלת לי בבטן בתקופה האחרונה וזה לא מאוכל מקולקל, משהו מכרסם בפנים וזה לא רעב,
אם הייתם מוכרחים לסמן אותי על מפה הפוליטית כנראה שהייתם מתייגים: ׳דתי-ימני׳ ולפיכך לכאורה הייתי אמור להיות מבסוט מגל החקיקות שהולך וגובר לאחרונה, אז מדוע אני מרגיש שלא בנוח? ואז כשעוד קיוויתי שזה רק כאב בטן חולף בא אירוע זריקת האבנים של נוער הגבעות על הסמח״ט (יחד עם עוד אירועים חמורים אחרים שנעשו על ידם כלפי צה״ל ולא הגיעו לחדשות) כאשר במקביל צף ועלה מחדש עניין ההפרדה החרדית הכפויה באוטובוסים בירושלים.

מתוך מוסף השבת של ידיעות אחרונות 17.12.1

בימים כתיקונם ברוב הפעמים כשפונים אלי במשפט ״אתם! חובשי הכיפות!..״ אני מיד עומד ומסביר ש'אתם׳ זה לא קבוצה אחת אחידה כי היא כוללת בתוכה, יחד עם ה'כיפות הסרוגות' אליהם אני משתייך, עוד המון זרמים אחרים: מסורתיים, חרדים, חסידים נוער הגבעות חוזרים בתשובה (לאו דווקא בסדר הזה) וכו׳ ולרובם יש עוד תתי זרמים שונים ומגוונים,
אבל דווקא בימים אלה עכשיו כשחברים חילונים אומרים לי כבר מעצמם ״זה בסדר, אל תתנצל, אנחנו יודעים שזה לא אתם-הכיפות הסרוגות, אלא זה החרדים/נוער הגבעות עם הקיצוניות שלהם…״ דווקא עכשיו עולה בי תחושת קבס, כי אולי זה נכון, אולי זה לא ממש "אנחנו", אבל זה הגיע לשיאים שההסתפקות בתגובה ״זה לא אני, זה הוא..״ היא כבר ממש כמו היינו הילד החנון של הכיתה, שכל רצונו הוא לרצות את המורה ולא להיתפס, צדיקים כמו נוח בשעתו, העיקר שאנחנו יוצאים בסדר, לא צריך לעשות כולם, הכי נוח..

מתי הכיפות הסרוגות יעצרו וישאלו 'האם באמת אנחנו עושים מספיק? באמת מנסים לתת יד כדי לעצור את ההתדרדרות הזאת?' מה קרה ל״כל ישראל ערבים זה לזה״? האם דווקא כחובשי כיפה אין לנו פה אחריות מורחבת להשמיע קול אקטיבי? לנסות להתערב? לגשת לאחינו ולהגיד להם לפחות: ״חבר׳ה, אמת שאנחנו לא מסכימים, אבל יש עוד דרכים..״? נכון, בהתאם לכך כמובן מייד עולות שאלות כמו: מהי הדרך לעשות זאת ומה מידת האפקטיביות, אך כך או כך, הדברים עדיין צריכים להיעשות.. ואת זה הייתי רוצה לקשר, גם אם רק בצורה רופפת, לדברים שכתבו יוכי ברנדס וסיון רהב מאיר

תוך ניסיון לנסח את המילים הנ"ל נתקלתי במוסף שבת האחרון של ידיעות אחרונות (17/12/11) ב-2 טורי דעה, אחד של יוכי ברנדס והשני של סיון רהב מאיר, כל אחת מהן משתייכת לזרם אחר ולכן אולי כותבת מזווית מעט שונה
ובכל זאת בעיני, דעותיהן, כפי שהוצגו שם במוסף, כמו משלימות אחת את השנייה וביטאו בצורה כל כך מדויקת מה שהנני מרגיש בעצמי כחובש כיפה לנוכח האירועים האחרונים עד שהחלטתי להביא את פשוט את דבריהם שלהן כמו שהופיעו על גבי העיתון, מילה במילה:

ובחרת בחיים / יוכי ברנדס
מה המשותף למדירי הנשים ולמשתוללי הגבעות?, הכיפה כמובן! אותה כיפה שלפני 40 שנה אפרים קישון המנוח שר שירי הלל לנושאיה ושאל, בצער עמוק, אם יש איזה פטנט שיאפשר לחילונים להעניק לילדיהם את החינוך שמקבלים ילדיה. באותם ימים רחוקים להיות דתי נחשב לתג איכות. הבקיאות בתרבות היהודית והמחויבות שנובעת ממנה יצרו זן מופלא של צעירים וצעירות יותר מנומסים, יותר עדינים, יותר ערכיים, יותר מוסריים.
אני זוכרת כילדה חרדית כמה הייתי מתוסכלת מהתג המחייב הזה. ילדי השכנים היו יכולים להרשות לעצמם להתחצף, לשקר או אפילו ללכת מכות אבל כשאני העזתי לעשות זאת (רק לפעמים, באמת), היו פוערים מולי עיניים תמהות: דתייה מתחצפת? דתייה משקרת? דתייה מרביצה?
היום התמיהה היא הפוכה. אם במקרה חילונים פוגשים ילד חרדי שמתייחס אליהם כאל בני אדם (רק זה, לא יותר!), הם לא יודעים את נפשם מרוב תדהמה. אין היום קבוצות יותר אלימות ומסוכנות מאשר הקבוצות הקיצוניות שצמחו בערוגות הדתיות (יש כמובן גם חילונים מסוכנים ואלימים, אבל הם חריגים, שמוקעים כל ידי הקבוצה שהם משתייכים אליה).
כל חיי האישיים והמקצועיים אני לומדת ומלמדת את התרבות היהודית ויוצרת בה ומתוכה, משום שאני מאמינה שבלעדיה נהיה עם מנוון וחסר נשמה. אבל האם ייתכן שסם החיים שלנו הופך בימינו להיות סם המוות?
התרבות היהודית היא אוקיינוס ענקי: יש בתוכה פסגות רוחניות וערכים נשגבים שהקדימו את זמנם והפכו למאורות הגדולים של האנושות, אבל יש בתוכה גם לא מעט מחשכים אפלים שבתנאים מסוימים עלולים להפוך לחגורות נפץ מתקתקות המסכנות את קיומנו.
אם ניקח תינוק ונגדל אותו מרגע היוולדו בסביבה חברתית שדוגל במחויבות הלכתית ובהיבדלות תרבותית, ונקפיד לברור בשבילו הלכות וטקסטים סלקטיביים מתוך התרבות היהודית, נקבל בגיל 18 מפלצת מושלמת שתהיה מוכנה לבצע כל תועבה ופשע אם רק ננופף מולה בהלכה המתאימה. הנוער המתוכנת יעקור עצי זית, יידה סלעים בקציני צה"ל ויראה בנשים יצורים מפתים טמאים. אני מוכנה ללכת צעד נוסף ולומר שבחברה הישראלית בימינו אין כמעט שום דרך לייצר מוטציה של פראי אדם כאלה חוץ מהדרך הזו. הלכה סגורה ומקורות יהודים סלקטיביים הם מתכון בטוח.
להיות יהודי פירושו לחיות תוך התמודדות ערכית בלתי פוסקת ולבצע תהליכים של ברירה ומיון. זו הייתה המהפכה הגדולה של חכמינו (חז"ל), שהבינו שאם לא נתאים את התנ"ך למציאות המשתנה ננוון את תרבותנו, נאבד את זהותנו, וגורלנו יהיה כגורל בני ממלכת ישראל שנכחדו מן העולם. חז"ל יצרו את המדרש, שהוא כלי גאוני שבאמצעותו אנחנו יכולים וחייבים בכל דור ודר לברור, לפתח, ולשכלל ולהתאים את המקורות הקדומים לחיינו כאן ועכשיו.
ואותם חכמים שלא רק הצילו לנו את היהדות, אלא גם היטיבו להכיר אותנו, אמרו לנו משפט מצמרר: כשישראל עולים, אינם עולין מעלה אחת אלא מעלות הרבה – וכאשר הם יורדים, אינם יורדין ירידה אחת, אלא מטה מטה.
חז"ל ידעו, שמתוך התרבות היהודית יכולים לצמוח נבחרי האנושות הנעלים ביותר, וגם חלאות אנושיות שאין דומה להן. ומשה רבנו, אבי התורה שלנו, שהכיר אותנו לא פחות טוב מחז"ל, אמר לנו בשם אלוהים, פסוק קצר שאמור לעמוד מול עינינו כתמרור אזהרה נצחי: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. הבחירה היא שלנו, אך משה לא מתאפק ומשאיר לנו את המלצתו: ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.

חנוך לנער / סיון רהב-מאיר
שמענו השבוע הרבה קצינים, פוליטיקאים ושרים, אבל לא מחנכים. הנה תמצית של 3 שיחות שקיימתי השבוע עם מורים בציונות הדתית.
סבלנות, אמרה לי מורה ותיקה מהשומרון. סבלנות, זה מה שצריך ללמד את הנערים האלה. להנחיל את היכולת לתפוס מציאות מורכבת שיש בה עליות ומורדות. הם לא היו כאן איתנו ב48', ב67' וב73', לא חוו תהליכים, ולכן כל דבר אצלם הוא להיות או לחדול. פינוי קרוואן הוא עבורם חורבן הבית. ואם כך – מה הפלא שהקצין שבא לפנות קרוואן הוא היטלר?, צריך ללמד אותם להסתכל 63 שנים אחורה, וגם שלושת אלפים שנים אחורה. מי שנושא על גבו פרספקטיבה שמתחילה מהר סיני ועד היום, לא זורק אבן על סמח"ט, ולא מבקש, כמו בשלום עכשיו, "גאולה עכשיו".
רב בכיר סיפר שהתלבט והחליט לא לפרסם גינוי פומבי. הגינוי ירחיק אותי מהם, הסביר, והרי צריך לחשוב בחוכמה אך להחזיר אותם לתלם. לתורה, למצוות, ליראת שמיים, הרי הם באמת כמה עשרות בודדות מתוך רבבות התלמידים שלנו.
כשאני שומע על תלמיד שמתפרץ לבסיס צבאי ורב עם שוטרים אני מוטרד. אני חושב איזה בעל הוא יהיה ואיזה אבא. אני חושב אם בלהט המאבק הוא גם לומד גמרא, מתפלל. הוא סיפר על אמא אחת שאמרה לו שמרוב אש-קודש בעיניים של בנה, הוא שוכח לפעמים לעזור לה לפרוק את הסלים מהקניות.
וחגי משגב, מחנך סרוג-כיפה ממרכז שפירא, יצא בקריאה מעניינת למורים: "לא בביצור האידיאולוגיה אנחנו צריכים להשקיע אלא בחינוך אדם. במידותיו הטובות, באיפוק, בעידון ההליכות, ביכולת לשמוע ולהקשיב. להשקיע במתינות, בהומור, בביקורת העצמית, בענווה. בכל אותן מידות שהתורה נקנית בהן. אולי אין הדרך הזו זוהרת, ולא עוברת טוב מסך, ואין לה רייטינג. חסרה היא את הברק האידיאולוגי ואת חריפות הניסוח ואת עוצמת הכיכרות וההמונים השואגים. אבל סוף הכבוד לבוא, וסוף האמת לנצח".

(פוסט זה נכתב במקור תחת הכותרת: "מחשב מק כבר לא עדיפים עבור עולם העיצוב/כוחו של מיתוג" והוא מופיע גם ממש כעת תחת הכתורת שפה למעלה כופסט אורח בבלוג המעולה "חורים ברשת" !)

קשה היה להתחמק השבוע מהידיעה על דרישת בצלאל מתלמידה להצטייד במחשבי מקבוק פרו כמו גם מגלי הביקורת שליוו את בצלאל בעקבותיה. אם אתם קוראים קבועים של הבלוג "חורים ברשת" בוודאי שנחשפתם גם למאמרו של ארז רונן שמבקר את המבקרים מאחר שלדעתו יש לגיטימציה רבה לדרוש קניית מקבוק כשמדובר בלימודי עיצוב, בעקבות דבריו שצפו התגובות וקשה היה לי לא לקחת חלק בהמולה ואני מבקש להציג פה את העניין מזווית קצת אחרת

נתחיל דווקא מהסוף: אין באמת הוכחה נחרצת לכאן או לכאן, כשבאים לבחור בין מחשב מק למחשב פיסי ככלי לעיצוב, בשורה התחתונה מדובר בעניין של העדפה שמושפעת מההרגלים שלכם, התפיסות שלכם ..וכנראה גם היכולת הכלכלית שלכם, אבל בתור בוגר מוסד ללימודי עיצוב ששורץ כבר למעלה מ-3 שנים בתחום ועובד יום יום על מק ועל פיסי כאחד, תנו לי לשבור לכם כמה מיתוסים

"חילול הקודש!" - אדובי מאסטר קולקשן רצה לה בכיף על windows7

מיתוס ראשון: "למק יש ביצועים טובים יותר.." – בולשיט. קחו את המחיר שעולה לכם כל מחשב מק, לכו לחנות מחשבים מקצועית, בקשו מהמוכר שירכיב עבורכם את המחשב הפיסי הכי חזק שהוא יכול להציע לכם במחיר זהה ותקבלו מחשב חזק איכותי יציב ובעל ביצועים עדיפים יותר באופן מובהק ממחשב מק בעל אותו תג מחיר (ואחרי כן אם המרצה שלכם מבצלאל עדיין מתעקש שמערכת ההפעלה של אפל O.S X היא זאת שעושה ההבדל אז פשוט תתקינו אותה בכיף על הפיסי שלכם)

מיתוס שני: "תוכנות עיצוב עבודות יותר טוב עם מק" – שטויות. כל התוכנות השולטות היום בעולם העיצוב עובדות היטב בפיסי בדיוק כמו במק, עניין הביצועים הוא כפי שאמרנו פונקציה של מחיר (שכאמור הינו יותר זול בפיסי), אין שום בעיה להעביר לדוגמא קבצים להדפסה לבית דפוס או באנרים לאינטרנט אם אתה עובד דווקא מפיסי משום שהפורמט של הקבצים הוא אותו פורמט בדיוק כמו במק ,זאת ועוד, אם אתם לומדים עיצוב במטרה להיות מעצבי אתרים או פלאשסטים, חבל להשקיע במק.. כל פלאשיסט או בונה אתרים מקצועי יגיד לכם שהוא מעדיף לעבוד על הפלטפורמה שבה התוצר שלו נצפה יותר באופן מובהק – בפיסי אתם יכולים להתקין ספארי, במק אתם לא יכולים להתקין אינטרנט אקספלורר ועד היום ישנם באגים באופן הפעולה של אתרי פלאש במק (באנרים פשוטים עובדים, אבל אתרים כבדים עלולים לג'עג'ע, לא ניתן יהיה למלא בעברית טפסים וכן הלאה)

מיתוס שלישי: "אבל כל המעצבים עובדים רק על מק", – פשוט לא נכון. יותר ויותר מעצבים עוברים לעבוד על פיסי, לאור כל האמור לעיל (הביצועים, התאימות מבחינת פורמט הקבצים, האפשרות להתקין מק גם על פיסי) דיי ברור שהסיבה שעדיין יותר מעצבים עובדים על מק היא שילוב של חוסר מודעות  ו/או העדפה אישית
ואכן אינני מתעלם מההיגיון מאחורי העדפה כזו, בפיסי מערכת הפעלה שייכת למישהו אחד, המארז למישהו שני והחומרה למישהו שלישי, וככה זה גם נראה, ואילו במק אתם קונים חבילה אחת מושלמת של עיצוב חיצוני ופנימי מדהים וגם ביצועים חזקים – בתנאי שאתם מוכנים לשלם יותר..

ויחד עם זאת, לי אישית, ברור שאפל מנצחים בתחרות הזאת לא רק שהם עשו עבודה מצוינת על המוצר האיכותי שהם משחררים לשוק תחת השם מק (יחד עם מוצרים אחרים מדהימים לא פחות כמו אייפון אייפד אייפוד וכו') אלא גם בגלל שהם עשו מהלך מיתוג מבריק שאין שני לו,
בשנות ה-80 מחשבי פיסי אכן היו אז משעמים ומתאימים יותר להנהלת חשבונות ולכן אין פלא שהשוני של מחשבי המק יחד עם המשפט "think different" נצרב לעומק בתודעת האנשים כמיצג את מוצרי אפל ומועיד אותם דווקא לאנשים קריאייטבים ואומנם גם היום למחשבי מאק יש יותר סטייל מכל מחשב פיסי אבל שם פחות או יותר זה נגמר. גרדו את פני השטח, it's really not that different

פעם אפל באמת היו האלטרנטיבה הפתוחה הצעירה והבועטת, אבל מה פתוח באפל היום?

 (תמונה שייכת לשחר אבן דר מנדל)

זאת הסיבה שבגללה הכי כואב לי לראות את המהלך שעושים בצלאל, כי גם אם נתעלם מהריח הרע של מניעים מסחריים, נתעלם מבעיות הכלכליות שיש לסטודנטים לרכוש מחשבים כל כך יקרים, נתעלם מכך שמוסדות עיצוב גדולים אחרים בעולם לא באים אל תלמידיהם בדרישות דומות, נתעלם מכל העבדות שהצגתי לעיל על היכולות המקבילות של מחשבי פיסי וכן הלאה,
עדיין עולה מכאן שלמקבלי ההחלטות במוסד הירושלמי אין ידע עדכני על הנעשה בשוק,
אפל אומנם מהווים דוגמא מושלמת לפרפקציוניזם בעיצוב אך הם נתפסו כסמל וכלי עבודה למעצבים בגלל שהיוו אלטרנטיבה חדשנית ובועטת לפיסי האפרורי בזמנו ואילו היום הם מסמלים דווקא פרפקציוניזם נוקשה וחסר פתיחות (שבהחלט מונע גם משיקולים מסחריים ולא רק מדאגה כנה לטובת המשתמש).
דווקא מוסד שמלמד עיצוב, שאמור יותר מהכל לעזור לתלמידיו לצאת מהמסגרת ולפתוח את הראש
מציב עכשיו בשעריו תנאי מקדים שעל פניו משדר חשיבה מיושנת ואטומה.

אל תבינו אותי לא נכון, גם אני, שמניחוח דברי עולה כאילו אני מעדיף רק פיסי, עדיין, לא הייתי מתאפק ורץ עכשיו לקנות את המק הכי משוכלל שיש, לו רק הייתי יכול להרשות לעצמי, וגם הפוסט הזה נכתב בחלקו האחד על וורד של מיקרוסופט במחשב ביתי אבל בחלקו האחר דווקא על אייפון תוך כדי נסיעה וזאת אולי בעצם השורה התחתונה, בבצלאל צריך ללמוד את עקרונות העיצוב של אפל ותהליכי המיתוג שהם עברו כי תהליכם ועקרונות אלו הם ללא ספק דוגמא ומופת בתעשייה,
אבל סוג המחשב שעליו יתבצעו הלימודים? למה שלא נשאיר את זה פתוח?

בעקבות עסקת גלעד שליט הארץ גועשת, ברור שאני שמח שגלעד יוצא לחופשי, מי לא שמח שגלעד חוזר הביתה? אבל ההשלכות?, המחיר.. האם החיילים והאזרחים שמתו בעבר בגלל המרצחים שמשוחררים שווים פחות מגלעד?
האם אלה שימותו בפיגוע הבא שיבוצע ע״י אלה שכבר ביצעו ועכשיו שוחררו ויבצעו שוב שווים את זה? האם גם הם שווים פחות מגלעד? והאם אנחנו באמת נאיבים ולא קולטים שעכשיו החטיפה הבאה היא רק עניין של זמן?
מה גלעד עצמו היה אומר על כל זה?
האם גלעד היה מאשר את העסקה? אני גם הייתי בשריון בטנק דומה לזה של גלעד, גם אני נסעתי לילה לילה למארבים בפחד נורא שנעלה על מטען בדרך ו/או נחטף חס וחלילה …נכון, לא הייתי למעלה מ- 5 שנים בשבי ולא יכול אפילו להתחיל לדמיין אך זה מרגיש ועדיין באמת ובתמים מאמין שלא הייתי רוצה שכל כך הרבה מרצחים עם דם על הידיים, דם של חיילים ואזרחים שאינו אדום פחות משלי, שכבר ידוע כשמש מעסקות העבר – חזרו לפגע ולרצוח בהצלחה יתרה לאחרו ששוחררו, ישוחררו על מנת שאחזור לביתי
ירים בבקשה את היד זה שמתחייב לבוא ולעמוד מול הורי הבן שיהרג בפיגוע הקרוב ע"י אחד מהמחבלים שמשוחרר בעסקה זו ולהתנצל בפניו שהמחבל שעד לפני זמן מה היה מאוחרי סוגר ובריח הרג עכשיו את הבן שלו (כי הדם של גלעד היה שווה יותר מהדם של הבן שלו שזה עתה נהרג)? ..שלום אדוני! מה שמך? אהוד..לא? אולי בינימין?…הממממ, לא נראה לי…(וזה עוד מבלי לדבר על ההורים שילדיהם כבר נהרגו ע"י המרצחים שישוחררו בעסקה זאת)
ומה יהיה בחטיפה הבאה? וגם אם היא לא תקרה בזמן הקרוב, הרי היא תקרה, במיוחד עכשיו שהוכח שהמוטיבציה לחטוף משתלמת, מה נגיד אז למשפחות הנחטיפים? גלעד היה יוצא דופן? אותו צרבו בתודעה הישראלית ולכן הוא "שווה" יותר אבל זהו, מעכשיו לא עושים עסקאות, הדם של הילדים שלכם שנחטפו שווה פחות משל גלעד?
האם זה לא ברור שפתחנו כאן בור ללא תחתית וירדנו לשפל מוסרי שאין כדוגמתו בהגדרת מחיר חיי אדם (לא רק שיש בנים ששווים יותר מבנים אחרים, מאות בנים בנות חיילים אזרחים אמהות אבות וילדים אחרים, יש גם כאלה שלא..)?
לא רק להלכה היהודית, גם לפי הגיון בריא ופשוט, פדיון שבויים אינו בכל מחיר, תשאלו את ידידנו האמריקאים (אחריהם השלטון שלה נוהה כל העת) לגבי המדיניות שלהם במשא ומתן על שבויים ותבינו לבד (את הצביעות שלהם ושלנו)..
נכון, אני יודע שאני לא מציב אלטרנטיבה, איני יכול להציע פעולה צבאית לשחרור גלעד, ההסיטוריה מלמדת אותנו שלא כל פעולה מצליחה כמו זאת שהייתה באנטבה ומי אני שיורה על אחת כזאת עבור גלעד
ובכל זאת, מנגד, אם היה עלי לבחור בין שחרור גלעד ביודעי שפרוש הדבר שגזרתי את דינם של נרצחי הפיגועים שיבואו עכשיו (שלא לדבר על חיילי צה"ל שיהרגו בפעולות ללכידה מחדש של המחבלים המשוחררים כאשר ישובו לסורם, ילדים ערבים חפים מפשע שישמשו מגן אנושי למחבלי החמאס וכן הלאה) לבין ההתעקשות לא להתפשר במשא המתן על שיחרורו אפילו אם הדבר ישאירו בשבי, לא היה לי ספק שעם כל הצער והכאב המשא המתן היה צריך להמשך או גם להעצר בלי תוצאות

אני לא יכול, אבל רוצה להאמין שכך גם הייתי חושב אם מדובר היה בבן שלי ולפני שאתם קופצים ואומרים "חצוף! קל לך להגיד.." אענה לכם שאתם צודקים ב 100% אבל בכל מקרה, רוה"מ צריך להפעיל שיקולים המתחשבים בבטחונם של כלל האזרחים ולא לחשוב מנקודת המבט של הורי החטוף, לא משנה כמה קשה הדבר

אני שמח שגלעד חוזר הביתה לא פחות מכולם, אבל ביום הזה אני גם עצוב, מתוסכל מהקרקס התקשורתי, שרק מתחיל עכשיו וילך ויתפח עד לזרא בימים והשבועות הקרובים, שבו סביר להניח שלא יהיה אף אחד עם אומץ לצעוק "המלך הוא עירום", מאוכזב מהמדינה ובמיוחד מהשלטון שלנו כמו שמעולם לא הייתי בחיי

..שמח לבשר לאוחזי/ות האייפונים (וגם לסמארטפונים אחרים) שחיכו וציפו בקוצר רוח..
סוף סוף מצאתי את הזמן, עשיתי קצת גוגל, התקנתי את התוסף המתאים וככה באיחור ניכר
אבל עדיין אופנתי, כל מי שגולשים/ות אל הבלוג 'הדלת האחורית' דרך האייפון/סמארטפון שלהם/הן
באופן אוטומגא'יקלי יראו אותו בגרסא הרבה הרבה יותר מותאמת ונוחה לסלולארי (במקום בגרסא המלאה שאינה נוחה למסכים קטנים)!
אז יאללה! נסו ותיהנו (ואם נתקלתם בתקלה – אנא דווחו)!

הערות:

1. מי שבכל זאת רוצה דרך הסמארטפון לראות את הבלוג בגרסא המלאה יכול פשוט לגלול לתחתית העמוד ושם לבחור באופציה לכבוי התצוגה המותאמת לסמארטפון
2. לא…..שאר האתר לצערי לא יטען בכלל כמו שצריך באייפון..ולמה? כי שאר האתר שלי נכון לעכשיו בנוי ב90% מפלאש ולסטיב ג'ובס יש גחמות בנושא זה (אותם הוא מגבה בתירוצים שמרוצים..) ולעת עתה למרבה האכזבה לא מצאתי דרך פשוטה להתגבר עליהם..
3. אם אתם בעצמכם בלוגרים ומעונינים גם בקסם הזה אצלכם בבלוג, אתם יותר מוזמנים לקרוא את ההמשך..(אם אתם לא – לא כדאי, זה סתם ישעמם אותכם..)

מבחינה תאורטית זה אמור לעבוד עבור כל מי שיש לו בלוג וורדפרס עצמאי ומעונין גם לעשות את ההתאמה לסמארטפון
אם הבלוג שלכם באנגלית פשוט התקינו מכאן את הגרסא האחרונה של התוסף WPtouch עבור וורדפרס 
אם הבלוג שלכם בעברית וחשוב לכם שיהיה יישור מימין לשמאל תאלצו לבחור אם להתקין את גרסאת ה-pro בתשלום של התוסף הנ"ל מהאתר הרישמי
שמבחינה תאורטית לפי טענת התמיכה שלהם מציעה אפשרות ליישור הטקסט מימין לשמאל
…או לחילופין לנסות מפה את הקומבינה שכנראה שהחיסרון היחידי שלה הוא שנכון לעכשיו היא עובדת רק עם גרסא ישנה יותר של התוסף
(ותודה לגיל ברגר שהבאיני עד הלום!)

מי באמת השיג משהו מהפגנת: ״5 דקות עבור גלעד שליט״?
אין ספק שזאת הייתה הפגנת הזדהות עצומה מקסימה ומרגשת מצד עם ישראל עם החייל החטוף אבל אם המטרה הייתה לצור עוד לחץ על הממשלה שלנו, ייתכן וגרמנו לגלעד הרבה יותר נזק מתועלת

לדעתי הפגנות שלוחצות על הממשלה (במקום על דעת הקהל העולמית או על החמאס) לפעול כדי לשחרר את גלעד רק גורמות לחמאס לנצל את הלחץ הפנימי שיש בישראל על הממשלה הישראלית כדי להקשיח עמדות ולהעלות את סף הדרישות
סירוב הממשלה לחתום על הסכם כמו שהוא כרגע אינו סתמי ואין ספק שפעולת חילוץ כן הייתה כבר ננקטת אילו הייתה אפשרית
מנגד ככל שהחמאס רואה שהלחץ של דעת הקהל הישראלית כלפי הממשלה שלו גוברת כך הוא מוצא יותר לגיטמציה להעלות את מחיר השחרור ולדרוש יותר רוצחים ומפגעים עם דם על הידיים, דם של חיילים ואזרחים כאחד..
כלומר, הפגנות שלוחצות דווקא על הממשלה הישראלית באות אולי מתוך רצון טוב ואומנם נותנות לכולנו תחושה טובה יותר שהנה היינו אקטיבים למען מטרה חיובית אבל ספק אם גלעד יישמע משהו מזה במעמקי השבי בו הוא נמצא שלא לדבר על כך שתקופת השבי שלו תתארך בעקבות זאת

אבל לא באתי חס וחלילה לרפות ידיים, רק לנסות לתעל את הרגשות האלה לפעולות שכן יהיו יותר אפקטיביות וחיוביות לדעתי
ומה כן אפשר לעשות? לחשוב ולהביא לידי ביטוי אך כן מפעילים את הלחץ הזה אבל כלפי חוץ! כלפי דעת הקהל העולמית
אם זה לקחת הקלטות של ההפגנה הזאת ולהעלות אותן ליו-טיוב עם תרגום ואולי גם המון יח"צ אישי שכל אחד מאיתנו צריך להשקיע ולהתאמץ יותר להפנות כלפי חוץ (בשיחות טלפון בבלוגים בפייסבוק בטוויטר במיילים מצגות וגם פנים מול פנים וכו' אבל בעיקר באנגלית ולעבר דוברי שפות אחרות שגרים בחו״ל!) כך שבעולם יווצר מסת לחץ אמיתית דווקא על הרשות הפלסטינית והחמאס
ונראה לי שאנשים לא עושים זאת לא רק בגלל מגבלות השפה אלא גם כי זה כבר הרגל ישראלי לא לחשוב לעמוק וקודם כל פשוט להאשים את הממשלה במצב
תמיד יותר קל אוטמטית להפגין כלפי הממשלה ולזרוק עליהם האשמות שהם יכלו כבר לחתום על ההסכם ולשחרר את גלעד אבל הדבר הנכון הוא להפנות ההאשמות והלחץ אל האשמים האמיתיים
ההפגנה העיקרית בעניין גלעד שאולי כן צריך קודם כל לעשות מול הממשלה היא אוזלת היד שלה ביחסי הציבור שלה למצב כלפי העולם

יש הבדל תהומי (או במקרה של אשתי ושלי – הבדל תאומי..) בן החיים שלנו לפני הלידה ואחרי,
כמובן שאין באמת צורך להכביר במילים, רבבות טקסטים כבר נשפכו על איך ההורות משנה אותך
ואני מניח שיגיע הרגע שבו גם אני אשבר ואתחיל להתפלש בטקסטים דביקים על כמה מדהימים הקטנטנים שלנו ואך הם שינו את כל חיי ותפיסת עולמי
אבל עד שיגיע הרגע הזה (בו קוראי הבלוג הבודדים שעוד נותרו עמדי ינוסו גם הם בצרחות אימה מכמות הקיטש שתישפך בכל פוסט ומכל שורה)
הייתי רוצה סתם לשתף דווקא בזוטות, בהבדלים שהם כביכול קטנים יותר, שפתאום אתה מביט לאחור ואומר: "…ואוו, זה כבר לא אותו הדבר!"

1. הרבה יותר כיף לא לצלם! – א- הא!..בדיוק ככה! דווקא בתקופה הזו שבה רוב ההורים הטריים (וכל שאר הקרובים) הופכים באופן ספונטני לתיירים יפנים ומצלמים את התינקות שלהם כל 2 שניות ומכל זווית אפשרות אחרי ולפני כל גרעפס או פיפי..לא יודע למה זה אבל זה לא קורה לי
ולא בגלל שאני לא רוצה תמונת שלהם – להפך! אבל משום מה, להבדיל מרוב שנות חיי בהם צילמתי באדיקות מתוך רצון לתעד ולשמר דווקא עכשיו איפשהו זה מרגיש לי שכל זמן שאני עומד מאחורי המצלמה הרי שדווקא אז אני מאבד את הרגע
אומנם כשאני מצלם כמובן שאני יוצר תמונה שאותה ניתן לשמור אבל בפועל דווקא אז מעצם אקט הצילום בעצם אני עומד מהצד, מוציא את עצמי מהסיטואציה
מאז שהתאומים נולדו הרבה יותר כיף לי להיות בצד השני של העדשה, איתם, או בעצם..בעצם הרבה יותר כיף לי בכלל בלי מצלמות, לא משום צד של העדשה ובלי כל הבזקי הפלאש
רק פשוט איתם
(בעעעעעעעע!!!…..מה נסגר איתי? רק הבטחתי בלי קיטש מתוק ודביק וכבר שברתי את ההבטחה תוך כמה שורות!, אבל אל תדאגו, על מנת לאזן הסעיף הבא יהיה קצת חמצמץ
ולמי שלא ישבר ויחזיק מעמד עד הסוף מובטחת גם תמונה!)
2. אין זמן לכלום! - ואני לא מתכוון דווקא לתחביבים.. אלא אפילו סתם כמה דקה לקרוא או לענות למייל מבלי שיללת "אני ער/ה ואני רעב/ה/ ועשיתי גם פיפי/קקי/פיפי וקקי/וגם יש לי גזים ו/או סתם אני רוצה צומי" תפלח את האוויר כמו צפירת מלחמה
…לקח לי קצת זמן לקלוט שתחזוקת תאומים בגיל 0 עד 3 היא דיי תובענית, ואם לקרוא מייל אין זמן אז מה עושים עם פרויקטים טיפטיפה גדולים יותר? עשיתי שמניות באוויר על מנת למצוא זמן לרוץ לחנות המחשבים הקרובה, נתתי למוכר כמות זוזים לא צנועה וקניתי כרטיס פיירווייר וכבל מיוחד, התקנתי אותו במחשב וחיברתי את מצלמת הוידאו לכבל המיוחד ו..יס! זה עובד! תאורטית אני יכול עכשיו להוריד את הוידאו של טקס הברית שצילמנו באירוע ממצלמת הוידאו למחשב וגם לערוך אותו לסרט יפיפה!! ..עכשיו אני רק צריך לחכות שהתאומים ייגדלו יתחתנו ויעזבו את הבית ואז גם אולי באמת יהיה לי זמן לעשות את זה…
(ולמקרה שתהיתם אך מצאתי זמן לשורות האלה אם כל כך אין לי זמן אז..כן כן.. גם הפוסט הזה נכתב בהמשכים בדחילו ורחימו בזמן שהבוס לא שם לב בעבודה)

כאמור, למי שהסעיף השני נשמע מריר משהו…חכו שנגיע לנדודי השינה וההאכלות הליליות
אבל עכשיו תכל'ס – נראה לי שמי שיעמיק לקרוא בין השורות יבין שהסעיף הראשון מסביר למה גם השני הוא בעצם חמוץ מתוק
ושאני לא באמת מתלונן או נשבר, רק פשוט מסתגל ובנינו..נדוש עד כמה שזה ישמע עדיין זה חייב להיאמר שהם שווים את זה
וזו רק תקופה שחולפת, כבר אמרו לי, עוד יבוא יום והם יחזרו מהגן או בית ספר בשעה 13:00 ויתפסו על הקירות עד הערב ותמר ואני עוד נתגעגע לימים שבהם הכל היה פשוט כמו להחליף חיתול ולהכין בקבוק

לא שכחתי שהבטחתי תמונות, אבל במיוחד לאור האמור לעיל אני מניח שדיי מובן למה אין לי הרבה תמונות וגם מעט מאוד זמן להעלות אותם מהמצלמה למחשב
אבל מובטח שבהמשך זה ישתנה ולראיה הנה אחת חמודה במיוחד ולא אובייקטיבית בעליל ..ככה בשביל הסיפתח

חדש! אם עדיין לא שמתם לב, בתחרות 'מי משתלט על הרשת יותר' לאחרונה פייסבוק מתחילה לעקוף את גוגל בסיבוב ואתם רק מרוויחים מזה

למזלנו המפתחים של פייסבוק הבינו את החשיבות (והרווח שהם יכולים להשיג) מהחיבור של פייסבוק גם לאתרי תוכן עצמאי מחוץ לפייסבוק ובכך להעשיר את הדו שיח שבתוך פייסבוק באלו שנמצאים מחוצה לו וזה כולל בן השאר בלוגים מכל מיני סוגים ופלטפורמות כמו וורדפרס
..אבל מה זה אומר מבחינתכם?

זה אומר שמעכשיו, בנוסף לדירוג באמצעות כוכבים שקיים בבלוג זה כבר זמן מה, תוכלו גם לסמן like (כמו בפייסבוק) אם אהבתם את הפוסט
ואפילו להתחבר באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם כדי להשאיר תגובות (במקום באמצעות האימייל כמו שהיה עד עכשיו)

לא לדאוג – מי שמעדיף את מערכת השארת התגובות הישנה, היא עדיין שם,
אבל השארת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלכם מאפשרת לכם 2 יתרונות מגניבים ביותר:
1. כך תופיע תמונת פרופיל הפייסבוק שלכם ליד תגובתכם!
2. אופציונאלי – תוכלו להגדיר שהתגובה שרשמתם פה תופיע גם ב wall שלכם בפייסבוק (וכך גם החברים שלכם בפייסבוק יוכלו להתרשם ממה שהגבתם!).
אם תכנסו ותסתכלו על אזור התגובות למטה תוכלו לראות 'תגובת פייסבוק' שכזו לדוגמא  - לחלוטין לא משוחדת!..  :-)
עריכה – ייתכן שתאלצו לחכות ממש מספר שניות כי 'תגובות פייסבוק' מתחילות להטען אל העמוד רק כמה שניות לאחרי שהעמוד עצמו מסיים להיטען

חשוב רק לזכור, אם זאת הפעם הראשונה שאתם משאירים תגובה באמצעות חשבון הפייסבוק שלכם רצוי קודם להתחבר ורק אחר כך לרשום את הטקסט של התגובה

דיי מגניב, לא?

אהממממ.. אה..עכשיו בסך הכל רק נותר לי להתחיל למלא את הבלוג הזה בכל מיני פוסטים מעניינים כדי שיהיה לכם על מה להגיב
אהממממ בהחלט!….

אחרי האייפוד והאייפון של אפל, הגיע עכשיו תורו של האייפאד!
למרות כל הדיווחים על ההיסטריה ליד החנויות וההזמנות המוקדמות ואולי גם דווקא בגלל כל אותם מאמרים שמהללים את האייפאד או מכתירים אותו כלא מפחות מאשר "הדבר אשר עומד לשנות את פני האינטרנט (!!!)" אני מרגיש צורך מוחשי לעמוד והשמיע ציוץ לטובת הדעה שמנגד:

הוא אכן הצלחה כלכלית מובטחת מראש (הפועלת על פי אותה נוסחה מנצחת של האייפון) אשר תניב לא מעט כסף לכיסיה העמוקים של אפל ואולי אכן חלוץ ראוי לציון לתחילתו של שינוי תפיסה מאוד ארוך ומייגע לגבי המחשבים הביתיים והרשת ובגלל שיש לזה את הסקסאפיל של מוצרי אפל הוא כן יצליח איפה שטאבלטים ונטבוקים שקדמו לו ניכשלו..אבל 'מהפכה בפני האינטרנט'?………נסחפתם, זה אומנם אכן יקרה באמת בסופו של דבר, וילך וייגבר עם הזמן ככל שהגלישה דרך המארטפון והטאבלט תלך ותתרחב לקבל הרחב אבל זה יקרה בהדרגה רבה

(פורים התש"ע 2010)
תכל'ס, רק בפורים אפשר להתלבש באמת אך שרוצים, לסדר את השיער אך שרוצים, ולהגיד בדיוק את כל מה שרוצים ולעשות פשוט כל מה שרוצים אך שרוצים וכמה שרוצים
(ובמקרה הכי גרוע פשוט להאשים את האלכוהול)
זה דווקא כל הימים האחרים בשנה שבהם אנחנו מתחפשים…

לפני כמה חודשים כשהעברתי את כל האתר שלי ויחד אתו את הבלוג, לדומיין חדש
כמובן נוצרה בעיה של לא מעט קישורים שבורים בבלוג,
אחרי לא מעט מריטת שערות בתהייה, אך לעזאזל אני מעדכן את כל הקישורים הרבים שהשתנו?
קפץ לי פתאום רעיון…

פתאום הבנתי, הרי מבנה הבלוג לא השתנה בכלל! לדוגמא:

פוסט שהיה עד לא ממזמן בכתובת http://www.dwolf.co.il/blog/archives/134
כעת בסך הכל אמור להיות בכתובת http://www.doronwolf.com/blog/archives/134
או במילים אחרות – פשוט התנעתי את ++notepad הזכורה לטוב וניצלתי את היכולת שלה לעשות find and replace
על מסות של מסמכי טקסט באשר הם (כאשר הקורבן העיקרי הוא כמובן מסד הנתונים של וורדפרס)
וכך בלחיצת כפתור אחת החלפתי כל מקום שמופיע הביטוי dwolf.co.il בביטוי doronwolf.com,
מיד אחר כך עדכנתי את הקבצים בשרת החדש ו…אה מחייע! הכל חזר לפעול באופן תקין.

אבל, בנינו, השיטה הזאת היא קצת שיטת low tech ויש לה כמובן גם לא מעט חסרונות,
אז למה אני מזכיר אותה פה בכל זאת?
כי נתקלתי היום בפוסט מעולה של ניצן שמסביר אך כן עושים את זה נכון,
( מה ז'ותמרת אך? בעזרת קובץ ה htaccess‏ כמובן!) ועושה את זה בפירוט רב ושפה מאוד ברורה,
עוד מהיתרונות שיש בשיטה שמוזכרת אצל ניצן היא שבאופן יחסי הנזק שגורם מעבר הדומיין לתוצאות במנועי חיפוש יותר קטן!
בקיצור, שווה קריאה.

עוד טיפ קטן בקשר למעבר דומיין, אם דאגתם לפני המעבר, להעביר את מנויי הרסס שלכם לפידברנר
ומיד אחרי המעבר לעדכן את פידברנר שלכם בכתובת הרסס המעודכנות – רוב הסיכויים שמנוי הרסס שלכם
אפילו לא ישימו לב שהתעדכנה הכתובת של הבלוג! (חוסך את כל הצורך לעדכן ו/או לבקש מהם להירשם מחדש..)

נ"ב:
א. נרקיסיסטי? מה נרקיסיסטי כל כך בשם הדומיין שבחרתי?, סתם..אני מבין אך זה נראה אבל גם מבטיח ומקווה שבעתיד זה יצדיק את עצמו
(ולא רק מבחינת מנועי חיפוש),
ב. מה ז'ותמרת לא ידעתם שהאתר שלי עבר לכתובת חדשה? עכשיו לעדכן את המעדופים/דלישס/גוגל בוקמרקס/לינק שלכם לבלוג שלי בבלוג רול שלכם! עכשיו ומיד!

מסתבר…שהשלב הראשון בהפנמה אמיתית של איזשוהי תובנה שהגעת אליה, היא אמירתה בקול,
לצליל של המילים יש כוח נוסף משל עצמו..אחרי שמילים הן כבר לא בגדר מחשבה אלא ממש נאמרות
קשה יותר להחזיר את הגלגל לאחור ולהתכחש אליהן …וטוב שכך,
אז..אם אתם רוצים באמת להכיר במשהו או להתוודות עליו באופן כזה שהחרטה תהיה אמיתית,
אל תגידו את אותו משהו לעצמכם בשקט בלב, אלא ממש הכריחו את עצמכם להגות את המילים בקול, אפילו תצעקו..
רק אחרי שאוזניכם ממש ישמעו את פיכם הוגה בקול רם רועם וצלול את המילים: "זה לא החום שגורם למכנסיים ללחוץ..אני חייב לחזור לחדר כושר!" המילים שאמרתם יקבלו מימד הרבה יותר גשמי ממשי ומחייב ופתאום תבינו ש…שיט!!! אני חייב לחזור לחדר כושר..
:-)

נ.ב
א. נסו ותהנו!
ב. שיט שיט שיט! אני באמת חייב לחזור לחדר כושר..

יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים
כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני, ייתכן והיו מסתדרים מצוין
אני לא מדבר רק על סימביוזה, מסוג "אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי" אלא אולי אפילו חברות אמת של ממש
אבל כמו מלכוד 22, בשביל שזה יקרה, הם צריכים בעצם בעצמם..להיות קצת לא עצמם,
לצאת מעורם ולגשת אחד אל השני ולהתאמץ ולחקור ולגעת ולהשתחרר
ומכוון שברוב המקרים הם לא יכולים לפרוץ את המעגל הם נשארים רוב הזמן בגפם
כמו איים, אולי רואים אחד את השני מרחוק אך לעולם לא מתקרבים

חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי אם אי פעם מישהו היה מנסה לחלץ ממני הסבר מלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר

בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון

אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו

אז זהו, מעכשיו אני לא.

נתקלתי בהרבה סטודנטים לגרפיקה ועיצוב שמיד עם סיום הלימודים וכניסתם לשוק העבודה, מתחבטים בשאלה הזאת כשהם מקבלים לראשונה לבצע עבודה תמורת כסף,
אך לתמחר עבודת באנר פלאש בגודל x על y ?, כמה כסף לבקש על בניית גריד עיצובי לקטלוג המורכב מ 15 עמודים? וכן הלאה..
אם זו הפעם הראשונה (או אחת הפעמים הראשונות) שאתם באים לתמחר עבודה, מומלץ

יכול להיות שכבר נתקלתם בכל מיני תשובות שפזורות לשאלה הנ"ל במאמרים שונים באינטרנט, החל מטריקים 'מלוכלכים' (להזדהות כלקוח בצורה אלמונית מול מעצב אחר שמוכר בשוק ולקבל ממנו הצעת מחיר) וכלה בחישובים ומשוואות מתמטיות סבוכות שמתייחסות לכך שלעבודה על לוגו יש מחיר שונה מאשר לעבודה על עיצוב ניירת או עיצוב אתר אינטרנט וכדומה..
אם אתם חדשים בתחום, לפני שאתם מסתבכים עם כל מני חוקים והערכות, הנה נוסחה פשוטה ואומנם ראשונית ביותר, אבל למי שלא בטוח בכלל מאיפה להתחיל לחשב הצעת מחיר, היא, לדעתי, כן תתן קצה חוט ..ואם זה יעזור למישהו למישהו..אז שמחתי לעזור! (ושלא ישכח לשלוח לי אחוזים..ברור?)..

ובכן..העיקרון הוא דיי פשוט – כשאת/ה לא יודע/ת מראש כמה זמן ייקח פרויקט כלשהו במיוחד הפרויקט הראשון שלך,
יותר נכון לא לזרוק סתם מחיר גלובלי אלא להשתמש בשתי השאלות הבאות:

1. כמה לדעתך שווה שעת עבודה שלך? – במילה 'שלך' הכוונה ל..שלך! אשכרה שלך ולא של מישהו אחר..כמה היא שווה (לא! לא 'כמה לדעתך הכי הרבה שאתה יכול להשיג עליה?' וגם לא 'מה המינימום..?' אלא פשוט כמה לדעתך הסכום שבשבילו משתלם לך לעבודה עבודה במשך שעה אחת)?
האם כמו שכר מינימום? כלומר 22ש"ח בערך? או אולי קצת יותר כלומר 30? או 40? וכו'

2. כמה שעות עבודה (כולל סקיצות וסיעור מוחות עד להגעה לעיצוב ולא רק הביצוע נטו!) להערכתך תיקח לך העבודה הזו?
חשוב מאוד להיות כנים עם עצמכם ולא להעריך פחות ממה שייקח, במיוחד לאור העובדה שתמיד יהיו כל מיני אילוצים ותיקונים שלא העלתם בדעתכם כשקיבלתם את הפרויקט, כדאי תמיד לקחת טווח ביטחון בהערכת כמות שעות העבודה ולהוסיף עוד דקות/שעות/ימים.. על הערכה המקורית שלכם

ומזה יוצאת לנו כמובן המשוואה "הפשוטה" הבאה:
התשובה לשאלה מס' אחת כפול התשובה לשאלה מס' שתיים שווה לסכום שישתלם לך לעבוד עבורו על הפרויקט (וזה.. פלוס אולי עוד כמה גרושים לפי הערכתך האישית, הוא הסכום שעליך לדרוש מהלקוח).

זאת השיטה שלי נראת הכי נכונה ונוחה לפחות בתור התחלה – אני יודע שלא באמת עשיתי את זה הרבה יותר פשוט
כי כמה שווה שעת עבודה שלך וכמה זמן ייקח לך העבודה הספציפית כזו או אחרת, אלו עדיין סימני שאלה, אבל התשובה אליהן פשוט צריכה להיות הערכה כנה שלך מהכרות שלך עם עצמך וזה לדעתי הכיוון להתחיל איתו.
כמובן שאחרי שמסיימים את החישוב הזה אפשר עוד להעלות או לרדת כדי להתחרות במחירי השוק אבל המשוואה הפשוטה הזו בתנאי שלא מזייפים ועונים על השאלות הנ"ל בכנות יכולה מאוד לעזור לך לראות האם משתלם לך בכלל מבחינה כלכלית-אישית להתחיל לעבוד על עבודה כלשהי.

לסיום – עוד כמה טיפים כלליים אבל חשובים:

לקוחות פרטיים אוהבים לנצל סטודנטים 'ירוקים' ולסחוט מהם עבודה במחיר נמוך ובניגוד לכללים שמקובלים אצל גרפיקאים מקצועיים- לכן כדאי לתאם עם הלקוח שלך כמה תנאים מראש:
1. מנעו מעצמכם אכזבות – תמיד לסגור עם הלקוח את סכום התשלום הסופי מראש, בשום פנים ואופן לא להתחיל לעבוד אפילו לא קצת לפני שהסכמתם על המחיר, מנגד, רצוי לנסות להשאיר לעצמך בסיכום דברים עם הלקוח פתח להעלאת המחיר במקרה שהעבודה מתארכת מעבר לצפוי.
2. גם סקיצות – אם הם מורכבות ולקוחות זמן, עולות כסף – כלומר גם אם עבדת נניח 3 שעות ובסוף הלקוח לא בחר אף אחת מההצעות ששלחת לו והוא מעדיף לעבור לגרפיקאי אחר – זה לא אומר שלא מגיע לך כסף! צריך שהלקוח יהיה מודע לזה מראש (אבל כמובן שאם תבהה בקיר 3 שעות ותשלחי לו סקיצות מעפנות לא תראה הרבה כסף..).
3. הערכה עצמית – אם אתה יודע שאתה טוב אל תמכור את עצמך בזול, נכון שבתור מישהו שרק סיים לימודים אתה "לא יכול" לדרוש כמו מישהו שנמצא זמן רב במקצוע אבל עדיין, לעולם לא להתחיל מהרצפה בהערכת מחיר, גם המחיר מעיד על איכות העבודה, מנגד כמובן שמחיר גבוה גם מחייב אותך לעבודה איכותית יותר..
4. כל האמור לעיל מצביע אומנם על סוג של נוקשות מול הלקוחות אבל במיוחד אם הלקוח לא מכיר את העקרונות הנ"ל כמובן שצריך להגיע להבנות האלה איתו ובעזרת המון דיפלומטיה ועידון, תיזכרו בפעמים שאתם קיבלתם שרות ונסו לתת לפחות את מה שאתם הייתם מצפים לקבל..

ושיהיה המון בהצלחה!

כמו רבים אחרים מאוד התלהבתי מכרום הדפדפן החדש של גוגל,
מצד אחד, הוא פשוט נוח יפה אינטואטיבי ופשוט ומעל להכל
הוא רץ ממש הרבה יותר מהר מרוב הדפדפנים האחרים-כמעט על כל מחשב שניסיתי (ונסיתי..)
אבל מנגד, לא הבנתי למה הם שילבו בו את העיקר המתבקש? את גוגל עצמם?

כלומר לדוגמא אינטגרציה של הגוגל טול באר עם כרום היא לכאורה בסיסית ומתבקשת
הרי שניהם מוצרים של גוגל ושניהם בשימוש מסיבי לגלישה באינטרנט
אינטגרציה כזאת אפילו לא מסובכת (למיטב ידעתי) לביצוע מבחינת תיכנותית

דוגמא פשוטה אחרת היא קריאת רסס ע"י כרום
הרי הכי מתבקש שכרום יכיל מין ורסיה של גוגל רידר מובנה (או פיד ברנר? או משהו?..)
אבל כלום!, אפילו ה xml לא מוצג כמו שצריך אלא ממש בלוק טקסט בלתי קריא!
למה? למה בכל זאת – הם, גוגל בחרו, אולי אפילו מלכתחילה, שלא לעשות זאת,
וכך גם לגבי עוד ישומים אחרים שלהם (כמו 'גוגל דוקס', או 'נוטבוק' ואחרים ) שיכלו להיות משולבים אך לא שולבו בכרום?

יש כמובן את עיניין הרצת גרסאת בטא של תוכנה חדשה בשוק אבל (במיוחד אחרי שקראתי את הקומיקס שגוגל שחררו יחד עם כרום ונתקלתי בפוסט המעולה של צפריר שמתייחס לקומיקס הנ"ל) כבר אין לי יותר ספקות בנושא :

גוגל לא באמת רוצים לכבוש את שוק הדפדפנים, הם רק מציבים רף טכנולוגי חדש לדפדפנים הקיימים בשוק
הם בכוונה לא מפתחים את כרום עד הסוף יחד עם המוצרים שלהם
הם כן רוצים שבסופו של דבר אנשים יירצו לחזור לדפדפן הקבוע שלהם
והשאיפה שלהם היא באמת קודם כל פשוט לדחוף ולהאיץ בדפדפנים הקיימים ללמוד מהם בחינם כך שיתאימו למוצרים המתקדמים שלהם כרגע,
וגם למוצרים אחרים שהם מתכננים כנראה בעתיד הלא רחוק…

כי בשביל גוגל, הדבר שמגשר בנינו לבין כל המוצרים שלה הוא קודם כל הדפדפן
ואם רוב הגולשים נשארים עם דפדפן ישן שלא מוסגל להריץ היטב את המוצרים המתקדמים של גוגל באופן מלא
אז התפתחות המוצרים של גוגל פשוט תהיה לא רלוונטית לרוב שוק הגולשים..

עוד ראיה מחזקת לכך היא הבחירה של גוגל כמעט במקביל לצאתו של כרום לשוק לשתף פעולה ממש יד ביד עם מתכנתי מיקרוסופט
והעיקר ש IE6 המזדקן (שלצערנו עדיין שולט באחוז ניכר של השוק) גם יוכל להריץ את הגרסא המתקדמת של ג'ימייל
דבר שהוא לחלוטין לא הגיוני עבור מי שהאינטרס שלו הוא לכאורה שהדפדפן שלו יתפשט כמה שיותר

נכון שאולי בדיוק בעוד יומיים אחרי צאת הפוסט הזה, פתאום תגיח גרסא משופרת של כרום
שכן תכלול בתוכה חלק מהשיפורים המתבקשים שהזכרתי כאן ואז אאלץ לכאורה לאכול את כובע
אבל גם אז, אין לי ספק, שעדיין זה יהיה נכון להגיד שמטרתו הראשונית של כרום היא קודם כל לקדם את שוק הדפדפנים
לטובת הגולשים..אבל בסופו של דבר לא פחות ואולי יותר לטובתה של גוגל..

כבר כל כך הרבה שנים שאני מחכה לרגע הזה
…
שנות הילדות אי שם הרחק מאחור
וכבר מהחטיבה או התיכון, שיעורי בית עבודות ובחינות היו עבורי עיקר סדר היום
בצבא, נשימה לקחתי לפני הפעילות או רק אחרי תוך כדי ניסיון כושל להשלים שעות שינה
ובמכללה בלימודים אל התואר, בחינות משימות והגשות במערכת שעות עמוסה לעייפה יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה אחרי שנה
ופתאום אתה קולט שעשרים ומשהו שנים (לפחות) אתה מחכה לרגע הזה שהבטיחו לך שיום אחד יגיע
שיום אחד סתם תלך בבוקר לעבודה ובערב תחזור הביתה ותשב מול הטלוויזיה וזה יהיה סדר היום שלך במשך רוב שארית ימיך
ולא בחינות ולא עבודות ולא מחבלים ומארבים ולא הגשות ואימונים
והוא לא מגיע

אבל אז..
אחרי שכבר אמרתי נואש, זה פתאום קרה לי,
דירה, אישה, עבודה (לא דווקא בסדר הזה)..
קם בבוקר, הולך לעבודה, עובד שכיר, חוזר מהעבודה, ו..זהו, טלוויזיה או בילוי בחוץ ולישון..
אני חופשי לעצמי ולאשתי,
ואין לי שום דבר דחוף לעשות,
אין מבחן סוף סמסטר מאיים, לא עבודה עם ציון חשוב שבלעדיה הלך על התואר
לא עבודת פרי-לנס עם דד ליין שיושב לי על הצוואר ומכריח אותי להישאר ער בשעות הקטנות של הלילה
וטוב לי עם זה
וזה מוזר
מוזר..
מוזר וטוב ואולי מוזר כי זה טוב
ובכלל לא מפחיד אותי לרגע אחד מי שאומר לי שיום אחד השגרה הזאת תימאס עלי
להפך
היא נראת לי כל כך שברירית
תאונה, פיטורים מהעבודה, ילד ראשון, מחלה, משכנתא, מלחמה, רעידת אדמה, אמממממא!!
..לאו דווקא בסדר הזה ובלי חס וחלילה להשוות בן זה לזה אבל..
הדבר הזה שנקרא 'שגרת חיים', האם הוא נמצא היכן שהוא בכלל? ואם כן, האם יהיה זה נכון להגיד
שזה קורה רק לרגע קצר בין התקופה שאנחנו צעירים ועושים 'חיים משוגעים' לבין התקופה
שאנחנו כבר אבות ואמהות לילדים משל עצמנו עסוקים בלרוץ לאספות הורים ולשלם חשבונות..?
פשוט נדמה לי כרגע, אולי רק לרגע, שהשלב הזה שבו סיימת את ריצת האמוק הזו
(גן, יסודי, תיכון, צבא, תואר ראשון..ולמהדרים יש כמובן תואר שני ושלישי..ונישואין גם איפהשהו באמצע)
והגעת לשלב הזה שלכאורה במשך כל העשרים ומשהו שנים האחרונות התכוננת אליו
למה לברוח ממנו כל כך מהר? מה דוחף אותך כאילו אקדח מוצמד לעורפך מייד הלאה לשלב הבא?
מותר לעצור קצת לפעמים
הרי גם ככה ברוב המקרים, השלב הבא ישיג אותך מעצמו בכל מקרה אפילו אם תברח ממנו
:-)

יש עוד קצת זמן, אבל בכל זאת
לקראת השנה החדשה הממשמשת ובאה אני מאחל לכולם שתהיה להם גם קצת שגרה
ברוכה ונעימה והמון נחת ושלווה

אנשים שואלים לא מעט "מה דעתך על אהבה באינטרנט?", רבים אחרים שואלים גם "איך אתה ואשתך נפגשתם?"
לא כולם משערים שיש (או אין?..) זיקה הדוקה בין 2 השאלות הללו…ובכן..
בתאריך 17-09-2005 בשעה 21:32 בדיוק לפי שעון ישראל, פרסמתי בפורום 20+ של האתר 'fresh.co.il' קטע טקסט בשם "דרושה"
הבחירה בכותרת כזו, שמזכירה מודעה בלוח דרושים עם כל הקונוטציות לטובה ולרעה, כמובן לא הייתה מקרית
כן!, באותו ערב גורלי החלטתי לראשונה להתחיל לרתום את האינטרנט בצורה הכי גלויה שיש לחיפושי אחרי אהבה…

הימים הם ימי טרום 'פייסבוק', רשתות חברתיות אומנם כבר היו אבל הם עוד דישדשו מאחור, והכרויות דרך אתרי הכרויות באינטרנט, עדיין נחשבו בחוגים מסוימים, בעיקר בעולם הדתי, כסוג של פאדיחה..

למי שיש באמת המון סבלנות לקרוא את הטקסט המלא, הוא יותר ממוזמן, הטקסט עודנו נמצא בדיוק איפה שהשארתי אותו כלומר
שם באתר 'fresh' (זהירות ! ארוך ארוך..אבל בהחלט שווה!) ולמי שמתעצל אספר פה בקצרה שכתבתי שם על סיטואציה שמוכרת לרווקים רבים מאיתנו אבל מעטים מדברים עליה באופן חופשי והיא – תלאותיו של בחור (דתי) שמואס בבדידות אבל מצבו היומיומי (עומס לימודים שכירות עבודה דת נסיעות וכל מיני צרות אחרות) לא מאפשרים לו כמעט לצאת לדייטים וגם אתרי הכריות הכזיבו, מה הוא יעשה? מה אתם הייתם עושים?

בשבועיים הראשונים לאחר פרסום אותו טקסט נראה שהמטרה שלשמה פרסמתי אותו שם נכשלה, נכון, אומנם קבלתי המון תגובות עידוד והזדהות יחד עם גם כמה הצעות לבליינדייטים אבל בשורה התחתונה המצב לכאורה נשאר בדיוק אותו הדבר,
אבל, זה גרם לי לחשוב, מה הצעד הבא? החלטתי להסתכל על הדברים באופן חיובי, כלומר: הפנייה שלי התקבלה על יד קוראים שונים בהבנה רבה אלא שקהל היעד שלי (שהוא דתי יותר) פשוט לא נמצא בתוכם (..או ליתר דיוק 'בתוכן')

לכן העברתי את הטקסט לאחד מהפורומים לסינגלים באתר 'כיפה' וגם שם קבלתי המון פידבק חיובי, אבל את האחת והיחידה? לא…
בינתיים עבר כבר חודש, התחלתי להיפגש ולהכיר מקרוב חלק מחברי אותו פורום, אחד מהם, איש יקר שלא אפרסם את שמו, שכנע אותי יחד עם עוד כמה ידידות שלו (שלא הכירו ואפילו קצת סלדו מהפורום הזה) להגיע לטיול שהפורום ארגן (ולטענתו ממש לא מתוך מטרה לשדך בנינו),

נכון לרגע פרסום פוסט זה תמר ואני כבר כ 3 שנים ביחד וחוגגים בדיוק היום
2 שנות נישואין!,
..אם נחזור רגע שוב לימים בהם רק הכרנו, אני יודע לומר לכם שהקשר בנינו התהדק באמת רק אחרי שהיא גלשה וקראה טקסטים שפרסמתי באתר שלי (גילגולו הקודם של
בלוג זה),
אבל אם תשאלו אותה אך הכרנו היא כמובן תגיד פשוט שנפגשנו בטיול!
ואני? אני… כמובן אחרה אחריה ואגיד"..כן, כן!.. בטיול!"..

לגלעד שליט, זה שנמצא בשבי, יש פרופיל בפייסבוק, (היה ונכון לעכשיו כבר נסגר מסיבות דיי מובנות) והתגובה הראשונית היא ברוב המקרים- רתיעה, למה?
אולי כי זה נשמע הזוי, מרחיק לכת, בוודאי יהיו מי שיצעקו כנגד ואני אמור להיות אחד מהקולניים שבהם, לא רק שזה נשמע יומרני בלשון המעטה שמישהו אחר יטול לעצמו את הזכות לכתוב בשמו של גלעד, זה גם פשוט מעצבן, מקומם,
אותי בפרט גם אין דבר שיותר מתסכל מתופעת ה'אקטיביזם בלחיצת כפתור' שנפוצה כל כך בשנים האחרונות בעיקר דרך המייל אבל גם באתרים שונים,
אותה לחיצה על כפתור שגורמת לנו בשנייה אחת להשתחרר מנקיפות המצפון ולהשלות את עצמנו שהנה עשינו 'מעשה חברתי', לא משנה שהוא באינטרנט, וירטואלי, ופעמים רבות לא בהכרח בעל השפעות של ממש בעולם האמיתי,
אבל מנגד, במיוחד בימים אלה כאשר הישות האינטרנטית שלנו אמתית לפעמים לא פחות מזאת הבשר ודם, נדמה שבמקרה זה דווקא המדומה הוא הנכון,
לא, לא אני יצרתי את הפרופיל של גלעד ואני לא מכיר את היוצר, לאחר כמה בירורים התרשמתי שמי שכן עומד מאחורי הפרויקט הזה הוא בעל כוונות ישרות וללא שום מטרת פרסום עצמי או רווח וכו' למעט תודעת הציבור לטובת גלעד, הוא לא כותב שהוא גלעד, הוא פשוט מנסה למלא את הפאזל הזה ששמו הוא 'הפרופיל של גלעד שליט' ורובו לא מוכר לנו,
לכן, מוזר ככל שזה ישמע, המישהו הזה עלה פה על הברקה, להוסיף את גלעד שליט כחבר שלכם בפייסבוק הוא אולי אחד מהדברים החשובים שאתם יכולים לעשות היום,
כי את גלעד אנחנו לא רואים, לא שומעים, לא מרגישים, הוא נשכח, כמעט לא אמיתי, אין לו ממשות, רחוק מהעין רחוק – רחוק מהלב ודווקא על ידי יצירת-השלמת הפרופיל הוירטואלי לגלעד, אנחנו מחיים אותו קצת, כל מי שהוא מישהו נמצא בפייסבוק ופתאום גלעד מקבל ממשות מחדש ועוזר לנו להשאיר אותו בתודעה,
פתאום גם אני מקבל עדכון שגלעד שינה את הסטטוס שלו ל "is waiting to be released soon… " וכמה שעות אחרי זה אני מקבל עדכון שגלעד "..posted a link" שמפנה לדף חתימה על עצומה לשיחררו, וכן הלאה.. פתאום לגלעד יש קול שלא היה לו קודם, והוא מזכיר לנו שלא נשכח שהוא שם
נכון, זה מוזר, אולי אפילו מצמרר קצת
ובכלל מי יודע אם גלעד לכשיתחרר במהרה בימינו (ויקבל כמובן מייד את הפרופיל לידיו, כך הבטיח לי האחראי לפרויקט, ויגלה שיש לו מאות או אלפי חברים שהוא לא מכיר בכלל), יאהב את פייסבוק?.. אבל נכון לפחות לעכשיו, יש לי הרגשה שהוא לא יכעס ואולי אפילו ישמח שדיברו קצת בשמו, שנתנו לו קול, גם אם זה קצת וירטואלי או ביזארי
..אבל אולי אני טועה?
מה דעתכם? האם תוסיפו את גלעד לרשת החברים שלכם?
ואיך זה ממשיך מכאן הלאה?

הכנתי התאמצתי אשכרה הזעתי וכתבתי פוסט מושקע ביותר באורך הגלות אבל התעצלתי לסיים ודחיתי לעוד יום יומיים
ואז בא ניצן והקדים אותי בפוסט לא פחות טוב משלו ולי נותר רק לבכות ולהזכיר כאן נקודה בודדת אך חשובה ביותר שהוא שכח והיא

והיא..שאחרי שסיימנו לגבות אבל לפני שהתחלנו לשדרג יש עוד כמה בדיקות קטנות/דרישות מקדימות:
א. מכוון שאתם משדרגים ולא מתקינים בפעם הראשונה מן הסתם יש לשרת שלכם תמיכה בשפת השרת PHP וגישה לפחות למסד נתונים (Database) אחד מסוג MySql
אבל בכל זאת רצוי לוודא שה PHP בשרת הוא בגרסה 4.2, או גרסה חדשה יותר וה MySQL בגרסה 4.0, או גרסה חדשה יותר

ב. לוורדפרס 2.3.3 יש דרישות קצת גבוהות יותר ורצוי להכנס לinfo.php ולוודא* שמוגדר בערך memory_limit מספיק זכרון, רצוי 16 mb

ג. הגרסא החדשה של וורדפרס גם הרבה יותר בררנית גם לגבי הקידוד, אם אחרי ההתקנה הבלוג מופיע אצלכם בג'יבריש, נסו לשנות בקובץ wp-config.php את הגדרת הקידוד מ UTF-8 למשהו ספציפי יותר כמו לדוגמא utf8_unicode_ci

*רוב הסיכויים שאכן מוגדר אצלכם כמות הזיכרון הנכונה בשרת ולפעמים ההתקנה כן תעבור חלק גם עם פחות זיכרון
אבל לפעמים היא לא! וזה ממש לא שווה את עגמת הנפש לגלות בדיעבד אחרי שההתקנה מתחרבשת שזאת הייתה הסיבה (תאמינו לי..)

מה זה info.php ואך יוצרים אותו? -קראו את ההסבר כאן
כמות הזיכרון שמופיע לכם אכן נמוכה מידי? – ברוב המקרים אין ברירה וצריך לפנות לתמיכה של חברת האחסון שלכם ולבקש מהם להגדיל את לכמות הרצויה

וזהו.. עכשיו תהיו ילדים טובים ותחזרו לפוסט של ניצן כדי לקרוא את המשך ההוראות

.

אשתי ואני מנסים בחודשים האחרונים את מזלנו בלונדון,
בנוסף לכל הקשיים האחרים שיש לנו בתור זוג יהודי דתי שמנסה להתחיל את חייו בארץ זרה, עכשיו כשאנחנו באים לבחור דירה, מסתבר שיש עוד אחד, כי מעבר אל "מדד המרחק ל'בלוק באסטר' הקרוב", ישנו כמובן גם מדד "המרחק מאלוהים"..

זה נכון, אתם לא צריכים להגיד לי, אלוהים נמצא בכל מקום (..בהנחה שאתם מאמינים בו)
ותפילה אמתית ממעמקי הלב תמיד תגיע למען שלה, השכן מלמעלה,
אבל, כאשר באים לבחור דירה, מכוון שאנחנו כמובן לא נוסעים בשבת וכן רוצים להגיד לאלוהים שלום בבית שלו לפחות פעם בשבוע,
לא מעשי לבחור לגור בדירה שהיא במרחק של למעלה משעה הליכה (הלוך.. ועד שעה חזור) מבית הכנסת
ולבתי כנסת בלונדון, מסתבר, יש נטייה להתמקם באזורים היקרים יותר,
אז בלי לסבך אותכם יותר מידי בחישוב הבדלי המחירים של הנסיעות אוכל שכירות ארנונה וכו' באיזור שרחוק מבית הכנסת לעומת האיזור שקרוב לבית כנסת
אסכם רק שבשני המקומות זה יוצא סכום לא קטן אבל בשורה התחתונה מתמטיקה של בית ספר יסודי מעלה את המסקנה הפשוטה והבולטת ביותר
לאלוהים יש מחיר……

180 פאונד (לחודש, יותר מבאיזור הזול, כדי לחיות בדירה באזור שקרוב, יחסית, לבית הכנסת)

לכאורה זה בסיסי ורובכם מכירים ובכל זאת, מהסתובבות בלא מעט בלוגי וורדפרס ראיתי שהרבה לא מנצלים את האפשרות המובנת הזאת,
האמת היא שגם אני עד לא ממזמן חטאתי בכך עד שיום אחד הבנתי את היתרונות הרבים הגלומים בכך (ושוב תודה לרן שהביאני עד הלום),

אז אם אתם שואלים את עצמכם מה זה 'קישורים יפים' ? ומה הקשר לשבלולים? או שאתם כן יודעים מה זה אבל לא ממש מבינים על מה כל הרעש
ואיזה יתרונות כבר יש לזה שאתם לא מכירים, תנו הצצה בהמשך הפוסט, אני מבטיח להשתדל לעשות את זה קצר ולא כואב..

אז מה זה 'קישורים יפים' ? – רוב הבלגרים המתחילים (אבל גם לא מעט מהוותיקים) משאירים הרבה מההגדרות של וורדפרס כברירת מחדל
אחת מההגדרות האלה מסתתרת לנו ממש מתחת לאף, כנסו עכשיו אצלכם בבלוג בלוח הבקרה אל 'אפשרויות' ומשם אל 'קישורים ישירים'
אם לא שינתם את ברירת המחדל (האפשרות הראשונה) אז שורת הכתובת של מי שנכנס אצלכם לפוסט ההוא שכתבתם נניח..על דג הזהב שלכם, ניראת פחות או יותר כך:
http://www.yourdomain.co.il/wp/?p=224
לכאורה, לא כזה ביג דיל, מה רע בכתובת הזאת? אבל נסו עכשיו לדוגמא לבחור שם באופציה הרביעית ולהגדיר שמבנה הכתובת יהיה לדוגמא /archives/%postname%
ואחר כך כנסו שוב לאותו פוסט ותראו שבשורת הכתובת של הדפדפן מופיע תופיע כתבות בסגנון שונה, משהו כמו:
http://www.yourdomain.co.il/archives/mygoldfish
וגם אם תכנסו לקטגוריה מסוימת הכתובת מעכשיו היא תראה משהו כמו:
http://www.yourdomain.co.il/archives/category/pets

שימו לב ליתרונות!
1. הנוחות של הגולש לנווט באתר השתפרה- ההיררכיה של הבלוג נהיית מובנת יותר, הכתובות יותר קלות לזכירה
2. ניתן גם בקלות לייצר רסס לכל קטגוריה (במיוחד למי שמשתמש ב'פידברנר' שלפעמים מפריע בכך)! פשוט מאוד הרסס של http://www.yourdomain.co.il/archives/category/pets
יופיע מן הסתם בכתובת http://www.yourdomain.co.il/archives/category/pets/rss ועכשיו אם מישהו רוצה להרשם אצלכם לעידכונים רק בקטגוריה ספציפית – הוא יכול!
3. שיפור בתוצאות החיפוש בבלוג שלכם על ידי מנועי חיפוש כמו גוגל (לא מיידית אבל כעבור זמן מה זה יותר יורגש)
4. ובאופן כללי כל הלינקים והכתובות בבלוג פשוט הרבה פחות מכוערות (ומכאן כמובן הביטוי 'קישורים יפים'..)!
וזהו זה זה בעצם, קצר וקולע כמו שהבטחתי!

רק רגע!

שאלה – "…אבל עשיתי בדיוק מה שהסברת ונכנסתי לאחד מהפוסטים שלי ובמקום שיופיע כתבות יפה כמו שאמרת מופיע לי בכלל משהו מכוער כזה:
http://www.yourdomain.co.il/archives/d7%98%d7%a8%d/
וגם כשאני נכנס לקטגוריה מסוימת הכתובת בכלל לא יפה וניראת ככה
http://www.yourdomain.co.il/archives/category/%d7%97%d7/
פשוט זוועה, דורון! אתה שקרן ורמאי ו &^&*)%*%^%^% ! עבדת עלי! .."

תשובה - זה נכון, אני אומנם באמת שקרן ורמאי, אבל לא כשזה נוגע לוורדפרס! אם עקבתם אחרי ההסברים אבל קרה לכם מה שמתואר כאן
סימן שאתם לא משתמשים בשבלולים! מה הכוונה שבלולים? הכוונה היא אל 'מזהה ה-פוסט/קטגוריה/עמוד' שבלועזית נקרא slug ובתרגום חופשי שלי – שבלול!
אוקיי ועכשיו לת'כלס – התקלה הנ"ל מתרחשת כאשר, שוב, הסתמכתם על ברירת המחדל וכל פעם שכתבתם פוסט (או יצרתם קטגוריה או עמוד) חדש התעלמתם מהשדה שנושא את השם slug והשארתם אותו ריק, וורדפרס במקרה כזה נאלצת להשתמש בכותרת המקורית של הפוסט/קטגוריה/עמוד שהיא ברוב המקרים בשפת הקודש ולא בלעז ולכן במקום slug קצר ופשוט נוצר הג'יבריש המכוער זה
אבל אל דאגה!, עדיין לא מאוחר! זה פשוט מאוד מאוד: לכו עכשיו שוב לפוסט שלכם..נניח זה שכתבתם על דג הזהב שלכם, כנסו לעמוד העריכה שלו
ואתרו בצד שמאל את 'מזהה הפוסט' (אם מופיע לידו סימן פלוס לחצו עליו) כעת מיחקו את מה שכתוב שם בשדה ובמקומו מלאו כותרת שתתאים לנושא הפוסט, במקרה של הפוסט על דג הזהב לדוגמא כותרת פשוטה כמו mygoldfish גם יעשה את העבודה, ועכשיו אם תכנסו לכתובת של אותו פוסט אז במקום
http://www.yourdomain.co.il/archives/d7%98%d7%a8%d
תופיע כמובטח הכתובת http://www.yourdomain.co.il/archives/mygoldfish

שאלה – " רגע! מה עכשיו אני צריך לעבור על כל 967 הפוסטים שלי וכל העמודים והקטגוריות ולהתחיל להכניס לכל אחד ואחד מזהה פוסט?..עזוב אותך בחייך.."
תשובה – בעמוד הגדת המבנה של הקישורים שהזכרנו לעיל אפשר לעשות המון משחקים עם הפורמט ולא רק מה שהזכרתי כאן,
אפשר גם, אם נניח אין לכם ראש להסתבך, פשוט לבחור באופציה השלישית שמוכנה שם ואז הכתובות של הפוסטים יראו לדוגמא ככה
http://www.yourdomain.co.il/wp/archives/224
כלומר במקום מזהה הפוסט יופיע מספר הפוסט כמו מקודם ולכן תצטרכו לתקן רק את ה slug -ים של הקטגוריות והעמודים ולא את של הפוסטים- הרבה פחות עבודה,
וכך תוכלו גם עדיין להנות מחלק מהיתרונות שהזכרו לעיל

שאלה – "ומה לגבי קישורים שהכנסתי בכל מיני פוסטים שמקשרים לדוגמא מפוסט אחד לפוסט אחר בתוך הבלוג, אם אני משנה את הפורמט עכשיו אז הקישורים יישברו?"
תשובה – אין מה לדאוג, זה רק מבנה התצוגה של הכתובות ולא הכתובות עצמן, לכן קישורים שנכתבו עם כתובת שבנויה לפי הפורמט הישן למעט מקרים מאוד מאוד יוצאי דופן, עדיין ימשיכו לעבוד כרגיל לחלוטין