יש פעמים שאנשים מופנמים הם קצת כמו איים בודדים
כי רק לפעמים, אם הם כן היו מכירים אחד את השני, ייתכן והיו מסתדרים מצוין
אני לא מדבר רק על סימביוזה, מסוג "אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי" אלא אולי אפילו חברות אמת של ממש
אבל כמו מלכוד 22, בשביל שזה יקרה, הם צריכים בעצם בעצמם..להיות קצת לא עצמם,
לצאת מעורם ולגשת אחד אל השני ולהתאמץ ולחקור ולגעת ולהשתחרר
ומכוון שברוב המקרים הם לא יכולים לפרוץ את המעגל הם נשארים רוב הזמן בגפם
כמו איים, אולי רואים אחד את השני מרחוק אך לעולם לא מתקרבים

חנית כתבה בבלוג שלה משהו שכל כך צבט לי בלב וגם קצת מאוד הזכיר לי את עצמי
..הוא גם השלים עבורי כמה פיסות תובנה שהיו חסרות לי אם אי פעם מישהו היה מנסה לחלץ ממני הסבר מלא לרגשות שגרמו לי לכתוב את הפוסט ה"צנוע" כאן ממש לפני כמה ימים
כי זה אכן לא רק אינטלקטואל שגורם לי (או לאחרים מסוימים) להרגיש נבדל ו"צנוע"…אני הרי לא באמת חכם כל כך..לפחות לא רוב הזמן,
זה גם האופי, החינוך מהבית, הביישנות, העכבות, שגורם לאנשים כאלה ואחרים תמיד להיות יותר..בצד, נבדלים
יש נבדלים כלפי מעלה בפופולריות ויש שכלפי מטה, אבל בכל אופן, תמיד..קצת בודדים יותר

בתקופת הילדות וההתבגרות זה אפילו צורב יותר, כשאתה לא מבין מה לא בסדר בלהיות פשוט אתה
ורק עם הבגרות חלק ממוסכמות החברה אתה מקבל ומשתנה אבל הגרעין הקשה של הפנימיות על פי רוב נשאר כמות שהוא ובהתאם אליו גם כמות החברים והידידים
שכמו שגם חנית ציינה, לרוב הולכת ומצטמצמת עוד יותר ככל שמתרחקים מהתיכון

אז נכון שצריך להתאמץ ולהשתדל, אם מרגישים בכך צורך, לפעול כך שלמרות הכל לא נהיה בודדים, ובכל אופן בטח שלא סתם לשבת ולהתמלא ברחמים עצמיים,
אבל אסור להתנצל אם כמות החברים הטובים באמת שלנו נספרת על פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת
..כי זה יהיה כמו להתנצל על מי שאנחנו

אז זהו, מעכשיו אני לא.

נתקלתי בהרבה סטודנטים לגרפיקה ועיצוב שמיד עם סיום הלימודים וכניסתם לשוק העבודה, מתחבטים בשאלה הזאת כשהם מקבלים לראשונה לבצע עבודה תמורת כסף,
אך לתמחר עבודת באנר פלאש בגודל x על y ?, כמה כסף לבקש על בניית גריד עיצובי לקטלוג המורכב מ 15 עמודים? וכן הלאה..
אם זו הפעם הראשונה (או אחת הפעמים הראשונות) שאתם באים לתמחר עבודה, מומלץ (המשך…)

כבר כל כך הרבה שנים שאני מחכה לרגע הזה
…
שנות הילדות אי שם הרחק מאחור
וכבר מהחטיבה או התיכון, שיעורי בית עבודות ובחינות היו עבורי עיקר סדר היום
בצבא, נשימה לקחתי לפני הפעילות או רק אחרי תוך כדי ניסיון כושל להשלים שעות שינה
ובמכללה בלימודים אל התואר, בחינות משימות והגשות במערכת שעות עמוסה לעייפה יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה אחרי שנה
ופתאום אתה קולט שעשרים ומשהו שנים (לפחות) אתה מחכה לרגע הזה שהבטיחו לך שיום אחד יגיע
שיום אחד סתם תלך בבוקר לעבודה ובערב תחזור הביתה ותשב מול הטלוויזיה וזה יהיה סדר היום שלך במשך רוב שארית ימיך
ולא בחינות ולא עבודות ולא מחבלים ומארבים ולא הגשות ואימונים
והוא לא מגיע
(המשך…)

אנשים שואלים לא מעט "מה דעתך על אהבה באינטרנט?", רבים אחרים שואלים גם "איך אתה ואשתך נפגשתם?"
לא כולם משערים שיש (או אין?..) זיקה הדוקה בין 2 השאלות הללו…ובכן..
בתאריך 17-09-2005 בשעה 21:32 בדיוק לפי שעון ישראל, פרסמתי בפורום 20+ של האתר 'fresh.co.il' קטע טקסט בשם "דרושה"
הבחירה בכותרת כזו, שמזכירה מודעה בלוח דרושים עם כל הקונוטציות לטובה ולרעה, כמובן לא הייתה מקרית
כן!, באותו ערב גורלי החלטתי לראשונה להתחיל לרתום את האינטרנט בצורה הכי גלויה שיש לחיפושי אחרי אהבה…
(המשך…)