רציתי לספר לך… כשייתי קטן לעיתים קרובות הייתי שוקע בפתאומיות לתוך דימיון כלשהו, כפוף קדימה ליד הדשא בארגז החול, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו דימיון שגרם לי לפתע לשקוע?…
רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו, כפוף קדימה מול מסך המחשב, עיניים לא מפוקסות, יד על הראש משחקת בשיער.. ואז אני ניעור בבהלה שהנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו זיכרון שגרם לי לפתע לשקוע?….
רציתי לספר לך… לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך חיזיון כלשהו, אולי על איך אראה כשאהיה זקן יותר מעכשיו, בטח אמצא את עצמי כפוף קדימה על הכורסא, שקוע כולי. מבט מזוגג לנקודה לא ידועה על הקיר שממול, יד ימין מטיילת על הראש, ספק מגרדת את הקרחת ספק מנסה לשווא למצוא נקודת אחיזה בשיער שמקליש, כמו איזו מטפורה אכזרית למה שקורה במקביל בתוך אותו ראש בעת שאני מנסה להאחז באיזשהו זכרון.. ואז ניעור ממנו בבהלה כי הנה שוב חלמתי דווקא בזמן שאני אמור להיות קצר וענייני כי אני ממהר לאנשהו.. מתי בעצם אני לא ממהר?.. ומה היה אותו חיזיון שגרם לי לפתע לשקוע?..
רציתי לספר לך… אבל אני לא מצליח להזכר מה.. לעיתים קרובות יותר אני שוקע בפתאומיות לתוך זיכרון כלשהו ..ופשוט מאבד את חוט המחשבה.. לעזאזל!.. נידמה שזה היה משהו על זיקנה.. היה שם גם איזה אנקדוטה על שיער אבל.. אני כבר לא זוכר.. טוב.. אני ממש ממהר לאנשהו… אולי אספר לך אחר כך..
תגים: אנושי, אני, רטרוספקטיבה, שגרה, לשכוח, לזכור, זמן, זיקנה, זיכרונות
אהבתי.
בהחלט טעון שיוף וכמה שגיאות כתיב קלות, אבל אהבתי את הרעיון..
וכולי תקווה שתגיע לשלב בחיים שבו כבר לא תמהר ממש לשום מקום
ורק מסיבות טובות באמת….
ותזכור רק את דברים הטובים…
(-:
דבר אחד אני יכול להבטיח לך כבר עכשיו: לא יהיה לך שיער מקליש בשום שלב בחיים. תמיד יהיה לך שפע של שיער, גם בזיקנה. עניין של גנים…..
(-:
איזה כיף!
תודה!!!
:-)
מה תודה ?…
דבר ראשון על זה שאהבת
ועוד יותר על זה שהצלחת לגרום לי להאמין שיש סיכוי שהשיער שלי לא יקליש