זמן אבוד (פרק ראשון)

פרק ראשון מתוך סיפור בהמשכים

– "חייל…חייל, חייל!"
– המ… ..
– "חייל! הי חייל!!.."
– "מ..מ..מה?…"
– קום, קום, נרדמת, הגענו כבר לתחנה האחרונה…"


…רגע… לא זכרתי את עצמי מתיישב בספסל האחרון ועוד בפינה,
לא כל כך אופייני לי ומשם באמת ניראה האוטובוס מתחילתו ועד סופו, ריק במיוחד..
עדיין מעורפל משינה חשתי באיטיות מכאיבה את דברי הנהג שוקעים לתודעה
תוך שהוא מתקדם לעברי מקדמת האוטובוס, שוב, מוזר כל כך,
אני לא זוכר אם משהו כזה בכלל קרה לי בעבר…

להמשך קריאה

סגור לרגל שיפוצים

שכבתי בתוך החושך
מסביבי כדורים שורקים
בלי קשת וענן – רק רעמים וברקים
ומידי פעם כשלמעלה יש תכלת
תוהה לעצמי אם היא, עסוקה לעייפה, זוכרת

להמשך קריאה