כתיבה

האקדח קרץ אליו מפינת השולחן אך הוא עדין היסס, ידיו הבריקו מזיעה,
לא! להיפרד מכל הכתיבה, חייו, תהיה החלטה חפוזה מידי,
להמשך קריאה

אתמול

כמעט צוהרים,
שמש, שממה, חול…
…הוא עמד ליד הספסל החצי שבור בצבע כתום פלסטיק דהוי והעמוד החלוד,
הוא עמד שם כבר חצי שעה לפחות,
הוא עמד בתוך השטח הלא מוגדר שאותו החשיבו תושבי המקום כ"תחנת האוטובוס",
הוא עמד שם ותיק הגב המרופט שלו מונח ברישול על כתפו הימנית,
הוא יכל לשבת אבל הוא עמד, הוא יכל להניח את התיק אבל הוא לא הניח,
על פניו מתיחות, כאילו אם לא יראה נכונות כל הזמן וינוח לו לרגע אחד,
דווקא אז, בדיוק אז, בגלל זאת, יחלוף האוטובוס על פניו ולא ייעצר…

להמשך קריאה

מונולוג

יש אמירה מאוד שחוקה שכזו.. ששמעתי דיי ממזמן ..משהו כמו…
"בחיים מתים רק פעם אחת"..
….תמיד רציתי לדעת איך ארגיש רגעים ספורים לפני מותי
– בחיים לא דמיינתי לעצמי שאני אמות ככה..
להמשך קריאה